Page 110 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 110

‫מבוא‬

‫ב‪/1‬ג בראשית לז‪:‬כה 'וגמליהם נשאים' > ואגמאלהם חאמילה; ב‪/1‬ד לה‪:‬ז 'ו ֹע ֹרת‬

‫''(פשנתייך)ידֹמות ‪.‬ע‪..‬דומת'ש>ּל ֹבמות'ע>ידכהלי=צمיع ّרدיןة‬  ‫אילים מא ּדמים' > וגולוד כיבאש מוחמרה; לו‪:‬כב‬
                                                            ‫‪ ...‬מווצילה‪ .‬מעניינת הדוגמה א‪ 4‬יחזקאל כא‪:‬כא‬

‫"מוכנות" בחיקוי הצליל‪ ,‬שבו הנקבה ביחיד מתאימה לפי כללי הדקדוק הערבי דווקא‬

‫לריבוי העברי 'פניך' ולא לצורת היחיד הערבית *וגהך‪ ,‬שמן הסתם בו היה משתמש‬

                                                                  ‫המתרגם‪.‬‬

‫תרגום צורת ריבוי ביחיד נקבה נמצא גם בתחום הפועל‪ ,‬ואף זאת בהתחשב בסגנון‬

‫>‬  ‫(ברקים)'‬   ‫עז‪:‬יט 'האירו‬  ‫תטין; א‪ 5‬תהלים‬                  ‫האנעררבתי‪ =:‬أ�אنا‪3‬رיتר;מיבה‪1‬ו‪/‬גיטב‪:‬רגא' ִתש ַּיצ ְתל ָננ‪:‬הג('אוזינמיול)'או>‬
‫>‬  ‫הח ֻנטים'‬  ‫כן ימלאו ימי‬  ‫לו ארבעים יום כי‬

                            ‫ותמת לה מ' יום אן כדאך תתים איאם אלמחנטין‪.‬‬

‫באשר לתרגום הפעלים‪ ,‬דרישות הדקדוק הערבי וההקשר מביאים גם להבדלים‬

‫אחרים בין מילת הערך העברית לתרגומה הערבי‪ .‬טבעי הוא שצירופי וי"ו ההיפוך‬

‫'ו ָפ ַעל' ו־'ַו ִּי ְפ ַעל' לא יתורגמו לפי הצורה אלא לפי העניין > ויפעל ו־ופעל בהתאמה‪.‬‬

‫למשל א‪ 5‬תהלים קיב‪:‬י 'וכעס' > ויגתאד = ويغتاظ; עח‪:‬יח 'ַו ַּי ְנ ֵחם' > וסאקהום =‬

‫وساقهم‪ ,‬ובדומה גם ללא וי"ו ההיפוך‪ :‬שמות טו‪:‬יב 'תבלעמו' > אבתלעתהום‪ .‬גם‬

‫צורת העבר שבצירופי '(לא) ָפ ַעל' מתורגמת לעתים קרובות > (לם) יפעל כפי שתואר‬

                                                                  ‫לעיל ‪.§1.4.2‬‬

‫פרט למקרים טבעיים ושכיחים אלו אי התאמה צורנית בין הפועל של מילת הערך‬

‫לבין תרגומו הערבי היא נדירה‪ .‬א‪ 5‬תהלים קכו‪:‬א 'כ ׂחלמים' מתורגם > כאלדי יחלמון‬

‫"כמי שיחלמו"‪ ,‬תוך פירוק הבינוני ותרגומו במשפט זיקה המכיל פועל בצורת עתיד;‬

‫בינוני > עתיד נמצא גם ב‪/1‬א במדבר לג‪:‬ד 'מקברים' > ידפינון יקברון; ב‪ 6‬שמות‬

‫טו‪:‬יא ' ֹע ֵׂשה' > יפעל‪ .‬גם ציווי עברי עשוי להיתרגם בעתיד‪ .‬הדבר בולט בגלוסר א‪4‬‬

‫ליחזקאל‪ ,‬המציע לעתים תרגומים חלופיים לצורת ציווי‪ ,‬חלקם בציווי גם בערבית‪,‬‬

‫חלקם בעתיד נוכח‪ .‬לציווי 'ְו ַה ֵּטף' יחזקאל כא‪:‬ב מציע הגלוסר ארבעה תרגומים‪:‬‬

‫ואטפל וטוף ותבוח ותפאו ׄד‪ ,‬שני הראשונים בצורת ציווי‪ ,‬שני האחרונים בצורת‬

‫עתיד נוכח; דומה לכך כד‪:‬י 'ְו ַהְר ַקח' > וטיב ותובל ותעטיר‪ ,‬פעמיים ציווי ופעם‬

‫עתיד נוכח‪ .‬מעניינים ארבעת התרגומים ל־' ָּב ֵרא' כא‪:‬כד‪ :‬אודיח יברי יגתדי תנחי‪.‬‬

‫הראשון הוא בציווי‪ ,‬השני והשלישי הם בעתיד‪ ,‬אך לא בעתיד נוכח כצפוי אלא‬

‫בנסתר‪ ,‬והרביעי בעתיד נוכח‪ .‬מצב זה מצביע על העתקת הגלוסר מאותיות ערביות‬

                                                                  ‫לעבריות (‪ §1.7‬סעיף א)‪.‬‬

‫תפוצת היידוע לעתים שונה בין מילת הערך לתרגומה‪ .‬שכיח למדיי שתווית‬

‫היידוע נוספת בתרגום הערבי‪ :‬א‪ 2‬מלכים ו‪:‬ה 'צלעות' > אתכתיג = التخاتج; ו‪:‬לז‬

                                                                  ‫‪102‬‬
   105   106   107   108   109   110   111   112   113   114   115