Page 113 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 113

‫מבוא‬

‫מזרחה' > שרקי מטלע שרקי; א‪ 2‬מלכים א ו‪:‬יח 'פנימה' > אלקיבלה; א‪ 4‬יחזקאל כא‪:‬ב‬
                                                                  ‫' ֵתמנה' > אתימי‪.‬‬

‫בדרך כלל המתרגם מסתפק בפירוש מילה אחת במילה אחרת ‪ -‬נדירים מאוד‬
‫מקרים כגון א‪ 3‬יחזקאל יז‪:‬ה '(ב)‌ש ֵדה זרע' > מקתה‪ ,‬שבו שני השמות (נסמך וסומך)‬
‫של מילת הערך מתורגמים בשם ערבי אחד‪ .‬מקרה הפוך‪ ,‬ר"ל מילה אחת מתורגמת‬
‫לשתי מילים‪ ,‬נמצא ב‪ 2‬משלי יד‪:‬יח 'וערומים' > ואהל אלעראמה‪ .‬אך לעתים המתרגם‬
‫מוסיף מילת הסבר להבהרת העניין‪ ,‬ועקב כך נוצר חוסר הקבלה מדויקת בין מילת‬
‫הערך לבין תרגו ‌מ(י‌)ה‪ :‬א‪ 1‬שמות כו‪:‬יז ' ָידות' (ללא הבאת שם המספר 'שתי' הנמצא‬
‫לפניה בפסוק) מתורגמת > ידין צייר "שתי ידיות של ציר"‪ ,‬בתוספת "של ציר" לשם‬
‫הבהרת טיבן של "ידיות" אלו; א‪ 5‬תהלים ס‪:‬ג 'אנפת' > וגדת עלינא "כעסת עלינו"‬
‫כדי להתאים את הצרכת 'אנפת' לשאר פעלי הפסוק ('זנח ָתנ ּו'‪' ,‬פרצ ָתנ ּו' ו־'תשובב‬
‫ָלנ ּו') ובדומה גם רס"ג; ב‪/1‬ד שמות לה‪:‬לד 'ו ְלהו ׂרת נתן בלבו' > וליורי וידול צנאיע‬
‫מן קלבוה "וש ַיְראה‪ ,‬ויורה‪ ,‬מלאכות מל ּבו" בהשלמת צנאיע "מלאכות" כמושא ישיר‬
‫של 'ולהורת' (ודילוג על 'נתן' ‪ -‬עיינו בהערה על אתר); ב‪ 2‬משלי טז‪:‬ד 'כל פעל י'‬
‫למענהו' > גמיע כול אלכלאיק אינמא פעלהא ארב לקיבלוה "כל‪ ,‬כלל הברואים‪,‬‬
‫עשאם הריבון רק למענו" בהסבר תוכן המילה 'כל' ע"י אלכלאיק "הברואים" כסומך;‬
‫ב‪ 5‬דניאל ה‪:‬כ 'ִרם ִל ְב ֵב ּה' > ארתפע קלבוה ואחריו פירוש‪ :‬יעני אכד יזהו ויקתדיר‬
‫"ר"ל התחיל (והמשיך) מתגדל ומתגאה"‪ ,‬המציין שהתגדלותו של בלשאצר היא‬
‫תהליך ממושך ולא אירוע חד־פעמי‪  24 .‬בפסוק ה‪:‬כג פירוש זה נעשה חלק בלתי‬
‫נפרד של התרגום ו־'התרוממת' מתורגם > אכדת תזהו ותקתדיר ותרתפיע "התחל ָת‬

                                                        ‫מתגדל‪ ,‬ומתגאה‪ ,‬ומתרומם"‪.‬‬
‫לעתים רחוקות אנו מוצאים תוספות שאינן הסברים למילים בודדות אלא מילות‬
‫קישור‪ ,‬המצביעות על ה ֶק ֶשר בין חלקים שונים של הכתוב‪ .‬תוספות מסוג זה נפוצות‬
‫פחות לאין ערוך בטקסטים הפונטיים מאשר אצל רס"ג‪ ,‬המרבה לציין באמצעות‬
‫תוארי הפועל‪ ,‬השלמת כינויים‪ ,‬תוספת משפטים טפלים (בייחוד משפטי זמן) וכו'‬
‫את הקשר שבין פסוקים תוכפים ושילובם בתוך ההקשר הכללי‪ .‬שתי תוספות מסוג‬
‫זה נמצאות בטקסט ב‪ 2‬בפסוק האחרון של משלי פרק טז ובפסוק הראשון של פרק‬
‫יז‪ ,‬הבא מיד אחריו‪ .‬לפסוק טז‪:‬לג המתרגם מקדים ומוסיף לפני תרגומו את המילים‬
‫אוכבירך אן "אני מודיעך ש־" והוא ממשיך ופותח את הפסוק הבא יז‪:‬א בתוספת יא‬

                        ‫בוניי "הוי בני הקטן"‪ ,‬אולם זו דרך שונה מדרכו של רס"ג‪.‬‬

                                                                    ‫‪ 2	 43‬לתופעה זו עיינו בלאו‪ֵ ,‬ה ֵחל‪.‬‬

‫‪105‬‬
   108   109   110   111   112   113   114   115   116   117   118