Page 104 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 104

‫מבוא‬

‫לפחות חלקית‪ ,‬אלא מעשה ידם של המעתיקים‪ ,‬שלא הקפידו וערבבו את הדברים‪.‬‬

‫בולט הדבר בטקסט ב‪ ,3‬תרגום לספר איוב‪ .‬טקסט זה מאיית בדרך כלל את הכינוי‬

‫החבור של הנסתר ב־וה כמקובל בטקסטים פונטיים‪  22 .‬אולם כאשר במקרא נמצא‬

‫כינוי הנסתר בצורת '־ה ּו' המתרגם עשוי להיגרר אחרי הכתיב המקראי ולאיית את‬

‫הכינוי ־הו גם בתרגומו לערבית‪ :‬ב‪ 3‬איוב כ‪:‬יט 'יבנהו' > יבניהו; כ‪:‬כד 'תחלפהו' >‬

‫תבדלהו; כ‪:‬כו 'תאכלהו' > תאכולהו‪ .‬כן גם כז‪:‬כ 'תשיגהו' > תודרכהו‪ ,‬אך בביאור‬

‫החפשי העוקב של פועל זה מיד בהמשך הכתיב הוא יודאריכוה כצפוי; כז‪:‬כא 'ישאהו‬

‫קדים וילך וישערהו ממקומו' > יחמלהו אלקובול וידהב ויעציפהו מן מודיעהו‪,‬‬

‫שבו מופיעה ־הו בפעמיים הראשונות בעקבות המקור העברי‪ ,‬ובפעם השלישית‬

‫נראה ש־מודיעהו נגררה אחרי שני המקרים הקודמים‪ .‬אולם בטקסט זה ־הו נמצאת‬

‫אף כשחסר '־הו' במילת הערך‪ :‬כ‪:‬כ 'לא ימלט' מתורגם > לא יסרבהו "לא י ַשלחהו"‬

‫בהשלמת כינוי מושא‪ .‬בתרגום עצמו כינוי זה כתוב במשלב 'מקראי' גבוה בצורת ‌־הו‬

‫(כאילו < *'ימלטהו')‪ ,‬אבל המתרגם מוסיף מיד את פירוש המילה ובו הכתיב הוא ־וה‬

‫ימלטהו"‪ .‬בהסבר לאיוב כ‪:‬יח מופיעה פאנהו =‬  ‫לא יפלתוה "ר"ל לא‬   ‫יעני‬  ‫فכإ ّنמهקולבללא‪:‬‬
‫לדעת באיזו מידה הייתה יד המעתיקים באמצע‪.‬‬  ‫למילות הפסוק‪ ,‬וקשה‬  ‫זיקה‬

‫בטקסט ב‪ 3‬זה מופיע עוד חיקוי של כינוי חבור‪ ,‬הפעם של נסתרים '־ימו'‪ .‬איוב כז‪:‬כג‬

‫'עלימו כ ּפימו' מתורגם באופן מוזר ביותר > עלאים כפאאים‪ ,‬ולא ברור כלל למה‬

‫כיוון המתרגם בפירושו זה‪ ,‬המלאכותי והמשונה‪ .‬יש לציין שבפסוקים כ‪:‬כג‪ ,‬כא‪:‬יז‬

‫'עלימו' מתורגמת > עליהום ללא כל ניסיון לשקף את ייחוד הצורה שבמקור‪ ,‬והתרגום‬

‫של 'עלימו' בדיוק כמו זה של כא‪:‬כו 'עליהם' > עליהום‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬תרגומי מקרא‬

‫אחרים מנסים לפעמים לחקות צורות כאלו באמצעות כינוי "זוגי"‪ :‬ב‪/1‬ב בראשית‬

‫ט‪:‬כו‪ ,‬כז 'למו' > להומא; ב‪/1‬ד שמות לו‪:‬א ' ָב ֵה ָּמה' > פיהמא‪.‬‬

‫הגאון מחקה את צורותיהן המורפולוגיות של מילות הערך המקראיות רק לעתים‬

‫רחוקות‪ .‬כך הוא משקף את ההבדל בצורה שבין 'קהל' הרגיל (זכר) לבין 'ק ִה ּלה'‬

‫הנדירה (נקבה) באמצעות צורות מקבילות בערבית‪ :‬את הראשון הוא מתרגם > ׄגוק‬

‫ואת השני > ׄגוק ﬞה (דברים לג‪:‬ד) בתוספת סיומת הנקבה‪  22 .‬גם בטקסטים הפונטיים‬

‫מקרים של חיקוי צורני של שמות עצם אינם רבים‪ .‬ראוי להזכיר ב‪/1‬ג בראשית מ‪:‬ג‪,‬‬

‫ד‪ ,‬ז ' ִמ ְש ָמר' מתורגם שלוש פעמים > מחרס‪ .‬מכיוון שלא מצאנו مح ‌ر(ا‌)س במילונים‬

‫‪ 2	 28‬הסיומת השכיחה בטקסטים אלו היא אכן ־וה‪ ,‬אך נמצאות גם ־ה התקנית וגם ־הו הנידונה כאן‪,‬‬
                                                     ‫ולעתים שלושתן מתחלפות (‪ §1.6‬סעיף ג)‪.‬‬

     ‫‪ 2	 29‬עיינו בלאו‪ ,‬מילון ‪ .104/5‬והשוו גם ' ִז ָּמה'‪/‬מ ִז ָּמה' (‪ > )zmm‬המ ﬞה‪/‬מהמ ﬞה (‪ )hmm‬שם ‪.736‬‬

                                                                     ‫‪96‬‬
   99   100   101   102   103   104   105   106   107   108   109