Page 122 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 122
מבוא
הקהל היהודי הדובר ערבית כלי עזר להבנת המקראות .נדמה שהתרגומים הרצופים
שנשתמרו הם מאוחרים מן הגלוסרים ,שהרי התרגומים מלוכדים והגיוניים (יחסית)
יותר ,ואילו הגלוסרים על פי רוב פחות מוקפדים ,למשל בבחירת מילות הערך
המקראיות ,בהימצאותן של גלוסות מזדמנות שאינן הולמות כלל את ההקשר ובסטיות
למיניהן בדיוק התרגום .סביר להניח ,אפוא ,שהגלוסרים משקפים שלב התחלתי של
ניסיונות ראשיתיים להקל על הלומדים (ועל המלמדים) בהעמדת תרגום המילים
לערבית.
לא נראה לנו שהגלוסרים לוקטו מתוך תרגומים רצופים אגב קיצור של טקסט
קיים מלא ,כי מן המילים הערביות הבודדות לעתים לא עולה בידינו להרכיב משפט
ערבי תקין תוך השלמת המילים שלא תורגמו .א 1שמות כז:יג הביטוי '(לפאת) ֵק ְד ָמה
מזרחה' מחולק לשתיים :הערך 'קדמה' מתורגם > שרקי "מזרחי" ומיד לאחר מכן הערך
'מזרחה' מתורגם בתרגום כפול > מטלע שרקי "מזרח שמש ,מזרחי" .לפנינו אם כן
תרגום אטומיסטי ,תרגום של מילים בודדות מבלי להתחשב במשפט כולו ,שהרי לפי
התרגומים המוצעים כאן שרקי מתרגם גם 'קדמה' גם 'מזרחה' ,ושתי מילים זהות זו
אחרי זו כמובן אינן מצטרפות לכדי משפט מובן ,כי לא מתקבל על הדעת שבתרגום
רצוף מילה ערבית אחת (שרקי) תרגמה שתי מילים עבריות שונות ('קדמה' ו־'מזרחה')
באותו הפסוק .כך גם כח:יט ,שבו סבג = سبج מתרגם הן ' ֶל ֶשם' הן ' ְשב ֹו'.
אף כשאין צורך בהשלמת מילים שלא תורגמו איננו מקבלים רצף ערבי תקין
וחלק .אותו הגלוסר א 1לשמות כו:יח מביא את שלוש המילים 'לפאת נגבה תימנה'
לא כטקסט רצוף אלא אחת אחת בשלוש מילות ערך נפרדות > לנאחייה גרבי תימא =
لناحية غربي تيماء (ללא התחשבות בה"א המגמה) .צירוף זה קשה מאוד מבחינת הסגנון
הערבי ואפילו בלתי מובן .גם א 2מלכים א ו:יח אלקיבלה ללא מילת יחס המקבילה
ל־ה"א המגמה של מילת הערך 'פנימה' ,אינה משתבצת לכדי משפט ערבי תקין .לאור
מצב זה ,לא נראה שהגלוסרים התהוו מתוך תרגומים רצופים קיימים ע"י ליקוט
וקיצור .מאידך ,ציון מפורש באמצעות הסיומת ־ת של מעמד שם העצם כנסמך,
ותרגומים כגון א 1שמות כו:כד ' ַת ִּמים' (המתייחס ל־'קרשים') > תאמיה = تا ّمة (לעיל
,)§2.2.3כשריבוי עברי מתורגם ביחיד נקבה ,מעידים על התחשבות בכללי ההתאם
בערבית ובכך רומזים לכאורה על ֶהקשר תחבירי רחב יותר .אך בין ֶהקשר העובר
פה ושם את גבולות המילה הבודדת לבין תרגום מקיף רצוף המרחק גדול .הרושם
שלנו הוא שהגלוסרים נעשו ,לפחות בחלקם הגדול ,טרם הוכנו התרגומים השלמים.
הם חוברו ,ככל הנראה ,ככלי עזר ראשוני להבנת הכתובים בדרך אטומיסטית ,מילה
כנגד מילה ,ואינם משקפים קיצור של תרגום שלם של המקראות שכבר היה מוכן.
114
