Page 167 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 167
רים ס ולגא
תרגומים חלופיים לא מעטים ,ואפשר שאף הם מצביעים על מוצאו הקראי של הגלוסר
( ,)§2.2.1ואולי גם תרגומי שמות פרטיים ,כמו כג:ד 'אהלה' > צנדלה' ,ואהליבה' >
וכיימתי בהא (.)§2.1.2
הגלוסר מצטיין במספר רב של מילים ארמיות ,מהן בולטות ביותר ,כגון יט:יג
'וצמא' > וצהואנה ,כג:מו 'ולבז' > ולבזוזיה ,כד:יא ' ֵרקה' > רקאנה ומקרים אחרים
הנזכרים בהערות למהדורה .לעתים המחבר אף מפרש לפי הארמית :כא:יט 'החודרת'
מתורגמת > אדיירה = الداٸرة "החוזרת" לפי ההוראה של חד"ר בארמית ( .)§2.3ישנן
גם מילים פרסיות :יט:יד 'בדיה' > כפרכובאתהא ,כא:טו ושוב כד:יב יא "או" ,כד:ה
'וגם' > והם (שם) .תרגומים אלו מצביעים על מקורו של הגלוסר באזורי המזרח דוברי
הארמית ,ועל כן מצויים בו גם סימני ניקוד בבליים (עיינו להלן).
בולט בכתב יד זה שימוש רחב (אך לא מלא) בסימנים דיאקריטיים .לעתים קרובות
הכותב מבחין בין אות דגושה לבין אות רפה ( ּגׄ /גּ ,דׄ /דּ ,כׄ /כּ ,תׄ /ת) ,כשסימן הרפה
בדרך כלל בצורת קו מעל לאות ,אך לעתים גם בנקודה -במהדורה הדפסנו נקודה
בכל המקרים .רצונו של הסופר/המנקד להשתמש בסימני עזר כה חזק שהוא עשוי
להוסיף דגש קל גם כשאין בכך כל תועלת ,כגון כא:ל ֻד ֻנ ּב = ذنوب .להלן כמה
דוגמאות לאות דגושה לעומת אות רפהּ :ג = ج (כב:ל ּגאדר = جادر) לעומת ׄג = غ
(כא:ח ׄגמדהא = غمدها); ּד = د (כד:יז אדמ ּד = اضمد) לעומת ׄד = ذ (כ:יג ב ׄדלו =
بذلوا) או ض (כ:מא מו ׄדוע = موضوع) או ظ (כב:כו ׄדלמו = ظلموا); ּכ = ك (יט:יד
ּכפר ּכובאתהא = كافركوباتها) לעומת ׄכ = خ (כ:ח ו ׄכאלפוני = وخالفونى); ּת = ت לעומת
ׄת = ث (כ:ו א ׄתר ּת = اثرت ,בחת ּת = بحثت).
שכיח ניקוד טברני (חלקי) של מילים ערביות ,אך חסרים סגול וחולם .סביר להניח
שבמבטא של הכותב פתח וסגול אחד היו והוא השתמש בסימן הפתח בלבד (השוו
לעיל במבוא לגלוסר א .)1באשר להעדר החולם ,נראה שתנועת o/ōלא הייתה קיימת
כלל בלשונו הערבית אלא ūבלבד ,שהרי הדיפתונג awלא מתכווץ כאן ל־ ōכצפוי
אלא ל־ :ūכ:לז 'השבט' > אס ּוט = ال َس ْوط .נראה גם שעל דרך המבטא הספרדי (ואחד
מסוגי הניקוד הארץ ישראלי) הקמץ והפתח לא הובדלו בהגייה ובדרך כלל הכותב
נטה להשתמש בקמץ 10 .
בניגוד לפירושים הערביים ,ניקודן של מילות הערך העבריות נדיר וסימנים
טברניים ובבליים מתחלפים .למשל קיבוץ טברני כג:מב ,מג ' ֻמבאים ...נ ֻאפים' ופתח
1 06השוו תירוש־בקר ,גנזי חז"ל א 262ואילך.
159
