Page 232 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס

‫רים ס ולגא ‬

‫”אף“‬ ‫أ�ن ف‬ ‫ ַאף [קטו‪:‬ו ] אונ ף‬

‫”יריחון“‬ ‫ي ُش ّمون ‬ ‫ ְיִריח ּון‬
‫”ימשמשון“‬ ‫ي ُج ّسو ن‬
‫عونهم ‬ ‫ישומון ‬ ‫ ‪ .11‬‬
‫”עזרם“‬ ‫ومج ّنهم ‬
‫”ו ָמ ִג ָּנם“‬ ‫وا ِردي ‬ ‫ ְי ִמישׁ� ּון [קטו‪:‬ז] יגוסו ן‬
‫”יור ֵדי“‬
‫إذ أ�رك ن‬ ‫עונה ם‬ ‫ ֶע ְז ָרם [קטו‪:‬ט] ‬
‫”כי היטה“‬ ‫ا ْح َت َوشوني ‬
‫”אפפוני“‬ ‫أ�ميخاالر ض ّ ب‬ ‫ומגנה ם‬ ‫ ּו ָמ ִג ָּנם ‬
‫”חבלי לידה“‬ ‫آ�ممسننخ أف� تن تتدح ى‬
‫”הוי האדון“‬ ‫ י ֹוְר ֵדי [קטו‪:‬יז] וירדי ‬
‫”שפלתי“‬ ‫بحفز ي‬
‫”משתי ָ ּדחה“‬ ‫وقير ‬ ‫ ִּכי־ ִה ָּטה [קטז‪:‬ב]‬
‫”האמנתי“‬
‫”בחפזוני“‬ ‫أل�يصسدتمكه ّ ن م‬ ‫אד ארכן ‬ ‫ ‪ .12‬‬
‫كالزنابي ر‬
‫”יקר“‬ ‫خمدوا ‬ ‫ ֲא ָפפ ּו ִני [קטז‪:‬ג] אחתושונ י‬

‫”כדי שימצא מחסה“‬ ‫ال ُّق َري ص‬ ‫ ֶח ְב ֵלי מכ ד‬
‫”אפגע בהם“‬ ‫دحي‌ـ(ًـا) ‬
‫” ַכצרעות“‬ ‫أ�ددب‌ـح(ًـيات)ن أ‌�ي ( ّدبـ)‌ـني ‬ ‫ ָא ָּנה יי' [קטז‪:‬ד ] אי אר ב‬
‫” ָדעכו“‬ ‫الزاوي ة‬
‫סכפ ת‬ ‫ ַ ּד ּל ֹו ִתי [קטז‪:‬ו ]‬
‫”הקמשונים“‬ ‫أ�ي‪ ،‬أ� ُّيها ‪ 39‬‬
‫”דחייה“‬ ‫מן אן תדחא ‬ ‫‪ִ . 13‬מ ֶ ּד ִחי [קטז‪:‬ח ]‬
‫”דחיתני“‬
‫ ֶה ֱא ַמ ְנ ִּתי [קטז‪:‬י] אמנת ‬
‫” ַי ֵּסר יי‌(סר‌)ני“ ‪ 39‬‬
‫”הפינה“‬ ‫ ְב ָח ְפ ִזי [קטז‪:‬יא] בחפזי ‬

‫”אוי‪ ,‬הוי“‬ ‫ ָי ָקר [קטז‪:‬טו] וקי ר‬

‫ ַל ֲחס ֹות [קיח‪:‬ח]‬

‫ליסתכן ‬ ‫ ‪ .14‬‬

‫ ֲא ִמי ַלם [קיח‪:‬י ] אצדמה ם‬

‫ ִכ ְדב ֹוִרים [קיח‪:‬יב ] כאזניביר ‬

‫ ּדֹ ֲעכ ּ ו כמדו ‬

‫ קֹ ִצי ם אל‬

‫‌ק[ו‌]רי ץ‬ ‫ ‪ .15‬‬

‫ ָ ּד ֹחה [קיח‪:‬יג ] דח י‬

‫דחיתנ י‬ ‫ ְד ִחי ַת ִנ י‬

‫ ַי ּסֹר ִי ְּס‌( ַר ִּני) [קיח‪:‬יח] אדב א' ני ‬

‫ ִּפ ָּנה [קיח‪:‬כב] אזוי ה‬

‫ ָא ָּנ!ה! [קיח‪:‬כה]‬

‫אי איו ה‬ ‫ ‪ .16‬‬

‫‪ 396‬נראה שבעקבות יס”ר העברי‪ ,‬שמשמעו הן ”לימד מוסר (= أ�دب)“ הן ”עינה“‪ ʾdb ,‬أ�دب הערבי‬

‫מחוור‪.‬‬ ‫אינו‬ ‫أ� ّيها‬ ‫עם‬ ‫איהו‪/‬איוה‬ ‫של‬ ‫הקשר‬ ‫אך‬ ‫”לימד“ ספג גם את המשמעות ”עינה“‪.‬‬ ‫‪ 397‬‬
‫השוו איהו ”הוי“ אצל בלאו‪ ,‬מילון ‪,26‬‬

‫‪224‬‬