Page 244 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 244

‫ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם‬

‫הפסוקים של משלי טו‪:‬לג זוכים אף הם לפירוש‪ :‬אחרי תרגום המילים 'יראת ה' מוסר‬
‫חכמה' נוסף‪ ,‬באמצע תרגום הפסוק‪ ,‬ההסבר יעני יתאדב בילחיכמה‪ ,‬ובהתאם לכך‬
‫אחרי תרגום החצי השני 'ולפני כבוד ענוה' נוסף הפירוש יעני אידא אתקדם אלמר‬

                                                   ‫ביתוכאשוע לילאלה אכרמוה‪.‬‬
‫מספר הערות ההסבר שנוספו לתרגום איוב ב‪ 3‬כה משמעותי שכינינו חיבור זה‬
‫"תרגום עם פירושים"‪ .‬אף בתרגומי התורה ב‪/1‬א‪-‬ג (בניגוד ל־ב‪/1‬ד) הפירושים הם‬
‫חלק בולט וחשוב‪ ,‬אך התרגום הוא עדיין החלק המרכזי‪ .‬בטקסטים אלו ליד כפלי‬
‫תרגום קצרים למילה זו או אחרת (לעתים אחרי יוקאל‪ ,‬יעני וכו') נמצאות גם תוספות‬

                                                 ‫ארוכות יותר‪ ,‬המביאות מידע חדש‪.‬‬
‫לפעמים יש בתוספת רקע כללי למילה או לעניין מסוים‪ ,‬כגון ב‪/1‬א בראשית‬
‫ב‪:‬כה‪ ,‬שבו מופיע (אחרי אי) ניסיון גזירה‪ ,‬בלשון ינשק ‪<+‬מין> "נגזר <מן>"‪ ,‬בדבר‬
‫הוראת 'לא יתבששו'‪ ,‬שהמחבר קושר אותה להיקרויות אחרות של אותו שורש‬
‫בפסוקים אחרים‪' :‬כי בשש משה' ו־'מדוע בשש רכבו'‪ .‬לעתים באותו הפסוק אנו‬
‫מוצאים יחד גם כפל תרגום קצר למילה בודדת גם הסבר תוכן רחב יותר‪ .‬למשל ב‪/1‬ב‬
‫בראשית י‪:‬א ל־'תולדות' ניתנו שלושה פירושים חלופיים נרדפים > נוסב תואלוד‬
‫תנאשו‪ ,‬ובתום תרגום הפסוק מביא המחבר (אחרי ולתעלם "ודע לך") תוספת ארוכה‬
‫בדבר בני נח‪ ,‬המסבירה‪ ,‬אגב ציטוט פסוקים אחרים‪ ,‬שבימי קדם היה קשר ישיר‬
‫בין שמותיהם של בני אדם לבין שמותיהם של מקומות גאוגרפיים‪ .‬מצב דומה נמצא‬
‫בהמשך בפסוק י‪:‬ה‪ :‬במהלך התרגום עצמו המחבר מביא פירושים כפולים למילים‬
‫מסוימות ובסוף הוא פותח (אחרי אעלם יאכי "דע‪ ,‬הוי אחי") בנספח פרשני בעניין‬
‫ריבוי העמים והאומות‪ .‬ב‪/1‬ג מתאפיין בתוספות ארוכות של פירושים‪ .‬הערה פרשנית‬
‫ארוכה במיוחד נמצאת בבראשית לז‪:‬כח‪ ,‬שבה המחבר מבקש להסביר (אחרי אנמא‬
‫יעני בקולוה) בעניין 'ויעברו אנשים מדינים' מה היא ההוראה של 'ויעברו' ומי הם‬

        ‫'אנשים מדינים'‪ .‬גם מט‪:‬כד פירוש הפסוק (אחרי יעני בקולוה) ארוך למדיי‪.‬‬
‫בתרגומי המקרא ובפירושים שכיחים למדיי תוארי פועל המסתיימים ב־א על‬
‫פי כללי תחביר הערבית הקלסית‪   .‬בערבית הקלסית תוארי פועל אלו מסתיימים‬
‫בסיומת ַת ְנִוין ‪ ,-an‬אולם נמצאים סימנים ברורים (‪ )§1.8‬שבערבית המשתקפת בכתיב‬
‫הפונטי סיומת זאת לא הסתיימה בעיצור (תנוין) ‪( -an‬שהיה נכתב ב־ן)‪ ,‬אלא בתנועה‬
‫‪ .-ā‬לא ברור באיזו מידה צורות אלו השתייכו לשפת הדיבור ממש‪ .‬ייתכן שלפנינו‬

‫	‪ 2‬אך לא רק בתרגומים ובפירושים‪ ,‬למשל במאסף השאלות המקראיות‪ ,‬להלן ג‪ 2‬דף ג‪:‬ב ‪16/7‬‬
                           ‫טאיעא ‪ ...‬קהרא (ובשינוי הנוסח המקביל ‪ 9/10‬טאי ‌‌ע(!) ‪ ...‬קהרא)‪.‬‬

                                                                          ‫‪236‬‬
   239   240   241   242   243   244   245   246   247   248   249