Page 281 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 281

‫ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב  ב ‬

                     ‫‪ .	16‬היו ברואות   והיו עורות‪ ,‬ואמרו אנשים לא היו עורות אלא‬
                          ‫‪ .	17‬היו כיסוי לעורותיהם הם והיו כותונות ברואות ‪o o o‬‬

‫‪ .	18‬ויאמר [ג‪:‬כב] ואמר הריבון אלהים הנה אדם היה ‪<+‬כאחד מאתנו>‪ ,‬כלומר מן‬
                                                                      ‫המלאכים‪,‬‬

                           ‫‪ 	.19‬כאשר לא ָחטא‪ ,‬והנה ממנו עתה לדעת הטוב והרע‪  ,‬‬
                          ‫‪ .	20‬כלומר נודעו לו טובו ורעו‪ ,‬ועתה כדי שלא ישלח ידו‬

                                       ‫‪ 	.21‬ויקח גם מעץ החיים ויאכל ויחיה עד ה‪-‬‬
                         ‫‪ .	22‬נצח וישלחהו [ג‪:‬כג] ושלח ֹו הריבון אלהים מן הגן העדן‬
                        ‫‪ .	23‬כדי שיעבוד‪ ,‬כדי שיחרוש את האדמה אשר לו ּקח משם‬

                              ‫‪ 	.24‬ויגרש [ג‪:‬כד] וגירש את אדם והשכין מקדם   ה‌<גן>‬
                                        ‫‪ 	.25‬העדן את הכרובים ואת חרב <‪# >. . . . .‬‬

                 ‫קודקס ב‬
     ‫דף ב [בראשית ט‪:‬יז ‪ -‬י‪:‬י]‬

                                                   ‫עמ' א‬

     ‫‪ ...‬ויאמר [בראשית ט‪:‬יז] ואמר אלהים לנוח זאת>‬  ‫	 <		‬

     ‫‪1‬‏‪ 	.‬אות הברית אשר הקמתי ביני ובין כל האנשים א‌<שר על ה־>‬

     ‫‪2‬‏	‪ .‬ארץ ויהיו [ט‪:‬יח] והיו בני נוח היוצאים מן התבה שם‬

     ‫‪3‬‏	‪ .‬וחם ויפת וחם הוא אבי כנען שלשה [ט‪:‬יט] אלה השלושה בני נוח‬

     ‫‪4‬‏‪ 	.‬ומן אלה נפוץ כל אנשי הארץ ויחל [ט‪:‬כ] והחל נוח איש האדמה‬

     ‫‏‪ .	5‬ונטע כרם וישת [ט‪:‬כא] ושתה מן היין והשתכר ונתגלה‪ ,‬כלומר‬

     ‫‏‪ 	.6‬ונחשף‪ ,‬בתוך אהלו וירא [ט‪:‬כב] וראה חם אבי כנען את ערוות‬

     ‫‏‪ .	7‬אביו והגיד לשני אחיו בחוץ ויקח [ט‪:‬כג] ולקח שם ויפת‬

     ‫‏‪ .	8‬את הבגד‪ ,‬כלומר הצעיף‪ ,‬ושמו על שכם שניהם‬

     ‫‏‪ .	9‬והלכו אל אחור‪ ,‬כשהם צועדים אחורנית‪ ,‬וכיסו את ערוות אביהם ופניהם‬

     ‫‪ 	.10‬אל אחור וערוות אביהם לא ראו וייקץ [ט‪:‬כד] והתעורר נוח מיינו‬

     ‫‪ 	.11‬ו ָידע את אשר עשה לו בנו הקטן ויאמר [ט‪:‬כה] ואמר ארור‬

                ‫כלומר נבראו יחד אתם‪ ,‬ואפשר ששיעורו כאן ובשורה הבאה‪(” :‬של) בריאה“‪.‬‬           ‫‪	2‬‬
                                                                                            ‫‪	3‬‬
‫נראה שהמתרגם הבין ’ממנו‘ פעם ככולל כינוי מדברים (م ّنا) ופעם ככולל כינוי נסתר (منه)‪.‬‬        ‫	‪4‬‬

                                  ‫מן קדים בבואה ערבית של ’ ִמ ֶּק ֶדם‘ והוראתה אינה ידועה‪.‬‬

‫‪273‬‬
   276   277   278   279   280   281   282   283   284   285   286