Page 289 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 289

‫ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב  ב ‬

‫דיאקריטיים) כ־*اجزيب ובהתאם לכך הועתק > אגזיב‪ .‬מקרה אפשרי אחר נמצא מ‪:‬יב‬

‫'שלשת ה ָׂשִרגים' > אתלאת קצבאת‪ ,‬לכאורה = الثلاث قصبات "שלושת הקנים"‪.‬‬

‫לאור הפסוק הקודם מ‪:‬י 'שלשה ׂשרי ִגם' > ג' קו ׄצבאן = قضبان כצפוי (כך גם רס"ג)‪,‬‬

‫הופעת התרגום "קנים" בפסוק יב תמוהה‪ .‬נראה שמקור قضبان באותיות ערביות (ללא‬

‫סימנים דיאקריטיים) נקרא قصبات תוך בלבול בין ن לבין ت‪ .‬כן לא מן הנמנע שאף‬

‫(זכר) >‬      ‫והסטמקסתט(נהקעבבה)ריהתההמוקורהאביאנוכפןתבדובמאה‪:‬ו *תיوוيقת أر�ע(זרכביר)ותל‪.‬לאאםנקכון‪,‬דואתולמיבחליחנ‪:‬וגת'ו>י *קوרتقא'أر�‬
‫(נקבה)‬

                                    ‫תורגם > וסמת (אך עיינו בהערה על אתר)‪.‬‬

‫בתחום הלשון והסגנון יש בקודקס זה רמזים ברורים יותר למוצא קראי‪ .‬שלושה‬

‫שימושי לשון אופייניים מתועדים בטקסט זה‪' :‬את' המושא מתורגמת > איא בקביעות‪,‬‬

‫ומקרה חריג כגון בראשית לז‪:‬ד 'וי ׂשנאו אתו' > ושנוה נעשה רק מתוך שכחה לפי‬

‫טבעה של השפה הערבית; השוו גם שם לט‪:‬כג‪ .‬נמצא גם 'יש' > איס‪ ,‬למשל לט‪:‬ה 'כל‬

‫עד כה‬        ‫נלמה‪.‬צאתרגגםוםכאצןו‪:‬רמתט‪:‬הנכוס 'תתרוה ֶיתיןָ''ת>קטתלכונןה'ת> تצقיتרلןن=יتדُكו َّעن‬  ‫כל אלדי איס‬  ‫אשר יש לו' >‬
                                                                                                 ‫קראיים והוא‬  ‫רק מטקסטים‬
‫ت ِص ْر َن‪.‬‬

‫בתחום אוצר המילים‪ ,‬לאור השימוש הקראי המובהק הידוע 'לאט' > لطف ‪lṭf‬‬

‫"עדינות" (תוך ניצול היסוד הדו־עיצורי ‪ ,)lṭ‬מתקבל על הדעת שפירוש השם הפרטי‬

             ‫לו‪:‬כ 'לוטן' > ראפיק "פועל לאט‪ ,‬עדין" צמח על רקע קראי זה‪.‬‬

‫כדרך תרגומי הקראים גם סגנונו של ב‪/1‬ג מילולי מאוד וצמוד למקור‪ .‬למשל‪,‬‬

‫אין המתרגם משתמש בזוגי כשההקשר דורש זאת לפי הגיון העניין וכללי הערבית‬

‫הקלסית‪ :‬בראשית מ‪:‬ג 'ויתן אתם' מתורגם > וצנע איאהם בלשון רבים ‪ ,-hum‬אף‬

‫דורש ‪ -humā‬בזוגי‪ 6 .‬‬  ‫=הקَخ َלدסمי‬  ‫שמדובר במשקה מלך מצרים והאופה והדקדוק‬                                     ‫על פי‬
‫"משרתים"‪ ,‬ברבים אף‬                  ‫מ‪:‬ז 'סרי ֵסי פרעה' > כאדם פרעון‪ ,‬שבו כאדם‬                                 ‫בדומה‬

‫כי הכוונה לשני סריסים‪  6 .‬נמצאנו למדים שהמתרגם נמנע מלציין את עניין הזוגי‬

‫כשהדבר אינו מסומן מפורשות במקור העברי‪ .‬אך כאשר המספר 'שניים' נמצא בכתוב‪,‬‬

‫הרי אז הוא מתרגם בזוגי‪ :‬מ‪:‬ב 'שני סריסיו' > כלא כאדמייה‪ ,‬ובו הזוגי אף מסומן‬

‫פעמיים; ‪  6‬מ‪:‬ה 'שניהם' > כלאהומא‪ .‬נאמנות זו לצורת הכתוב אופיינית מאוד לשיטות‬

                                                                                                 ‫תרגום קראיות‪.‬‬

‫השוני בין וצנע איאהם של ב‪/1‬ג לבין וודעהמא של רס"ג בולט ביותר‪ :‬שתי מילים וכינוי מושא‬                           ‫‪6	 2‬‬
‫ברבים כחיקוי המקור העברי לעומת מילה אחת עם התאמת הכינוי להקשר לפי הסגנון הערבי‬
                                                                                                              ‫‪	63‬‬
                                                                                          ‫הטבעי‪.‬‬              ‫‪	64‬‬
                                                                    ‫רס"ג‪ׄ :‬כאדמי פרעון בזוגי‪.‬‬
                                                                  ‫רס"ג‪ׄ :‬כאדמיה במילה אחת‪.‬‬

‫‪281‬‬
   284   285   286   287   288   289   290   291   292   293   294