Page 292 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 292
ת ר ג ו מ י ם ו פ י ר ו ש י ם ב ב
כתיבים כגון אלו מעידים על צורתו המקורית של תרגום זה .כך גם ־ת בסמיכות
של סיומת הנקבה :בראשית לו:א 'אהליבמה' > ענברת אלבימא ,ועוד כיוצא בזה.
בשלבים שונים במהלך מסירת הטקסט הוכנסו שינויים בתחום הכתיב המלא
והחסר ,אך יד המתקן לא פעלה בצורה שיטתית .על כן אנו מוצאים שכתיבם של
כינויי הנסתר והנסתרים מתחלף בין המלא ־וה ,־הום (לפי השיטה הפונטית) לבין
חסר ־ה ,־הם (לפי השיטה התקנית) :לו:לב 'עירו' > קריתוה ~ לו:לה ,לט קריתה;
לו:לז 'תחתיו' > מכאנה ~ בפסוק הבא מכאנוה; לו:יט 'אלופיהם' > צנאדידהם ~
בפסוק ל לצנאדידהום; מט:כט 'אלהם' > להם ~ נ:יט להום .יש ששינויים בסוגיה זו
נוספו ע"י הסופר בין השיטין בעת ההעתקה ,ובכך אנו עדים לרגישותו של המעתיק
לכתיב הכינויים הנזכרים .בולט מאוד שתוספות אלו אינן "תיקונים" לטובת הכתיב
התקני אלא דווקא לטובת הכתיב המלא הפונטי .יש נטייה ניכרת להפוך כתיב חסר
למלא ע"י תוספת [ו] מעל לכינוי :בראשית לז:כ אחלא מ[ו]ה; לז:לה בנא ת[ו]ה; לח:יא
צאחי ב[ו]ה; לז:ב אבי ה[ו]ם; מט:כט איא ה[ו]ם .השוו בעניין זה גם במבוא לטקסט ב/1ד
להלן ,שבו במקום תוספת אם הקריאה [ו] הכותב מנקד את הכינוי ב ֻ־ .
הקודקס מתאפיין בגישה מעניינת בטיפול בשמות עצם פרטיים .שמות מפורסמים
כגון 'אברהם'' ,יצחק' ו'יעקב' נשארים ללא תרגום בצורתם העברית .אפילו קיימת
מקבילה ערבית לשמות אלו ,המתרגם שומר על הצורה העברית :לכן אברהם ולא
*אבראהים = إبراهيم .לעומת זאת ,בשאר השמות הפרטיים השאיפה הכללית היא
לתרגמם לערבית; לא מן הנמנע שלפנינו תופעה קראית .לתרגומים אלו סוגים שונים:
(א) תרגום המשמעות המשוערת בלבד; (ב) תרגום המשמעות וחיקוי הצליל גם יחד;
(ג) תרגום לשם עצם ערבי קיים ,הדומה בצלילו לשם העברי (לפרטים עיינו בהערות
השוליים להלן ובדיון לעיל :)§2.1.2
(א ) בראשית לו:ג 'ב ׂשמת' > טיבה "ב ׂשומה"; שם יג ' ֶזרח' > שאריק "זו ֵרח" ובשני
תרגומים שם לט 'מהיטבאל' > מוגיד מוחסין אי־לי<ה> "מיטיב ,עושה טוב ֵאל".
(ב) לו:כב 'חִֹרי ו ֵהי ָמם' > חור והומאם "בן חורין וגיבור"; שם לה 'הדד בן בדד' > הדאד
בן בדאד "הורס בן מפזר".
(ג ) לו:ה 'יעו/יש' > יעיש = يعيش; שם כא ' ִדשון' > אדריס = ادريس.
שמות המקומות שמות א:יא 'פתם' ו־'רעמסס' מזוהים עם ערים מוכרות במצרים,
דהיינו الف ّيوم ו־عين شمس בהתאמה.
חלו כמה אי־דיוקים בהבאת החומר ובסדר הפסוקים .למשל ,בראשית לז:כג המילים
284
