Page 51 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 51

‫מבוא‬

‫המילה‪ .‬בתהליך היעלמותו ההדרגתית של הכתיב הפונטי והעברתו לכתיב התקני‬
‫ניתן להבחין בשלבים שונים‪ .‬ייתכן שהטקסטים ששימשו הרבה בבית הכנסת (כגון‬
‫תרגומי התורה) היו בין הראשונים שעברו תיקונים לטובת הכתיב התקני‪ ,‬ואילו‬
‫טקסטים פחות שימושיים (כגון תרגום לספר משלי) שמרו יותר על צורתם המקורית;‬

                                                          ‫עיינו בהקדמה לטקסט ב‪.2‬‬
‫השינויים העיקריים נוגעים לשלושת סימני ההיכר המובהקים של הכתיב הפונטי‪,‬‬

‫כלומר (א) השימוש ב־ד כדי לציין ض‪/‬ظ‪( ,‬ב) הכתיב הפונטי של תווית היידוע ו־(ג)‬

                                                   ‫חוסר העקביות בכתיב חסר ומלא‪.‬‬

                                                       ‫א‪ .‬התעתיק של ד = ض‪/‬ظ‬

‫נראה שעל פי רוב השינוי (ה"תיקון") הראשון בכיוון לכתיב התקני היה שינוי ה־ד‬

‫המייצגת ض‪/‬ظ ל־ ׄצ‪ׄ /‬ט (לפעמים כמובן עם חילופי ׄצ~ ׄט)‪ ,‬כלומר סילוק הייחוד‬

‫הבולט ביותר בתחום העיצורים והחלפתו ב־ ׄצ‪ׄ /‬ט בהתאם לכתיב התקני‪ .‬תיקון זה לא‬

‫בוצע באופן אחיד‪ .‬יש שהכתיב התקני ב־ ׄצ‪ׄ /‬ט מזדמן בטקסט רק פה ושם (מן הסתם‬

‫אגב אורחא באופן טבעי ולאו דווקא בכוונה תחילה) ליד ד השולטת; כך בתרגום‬

‫לקהלת ב‪ .4‬לעומת זאת‪ ,‬בקצה השני‪ ,‬יש שהתיקון הופעל בצורה כה שיטתית שלא‬

‫נשאר ל־ד זכר כלל‪ .‬ויש גם מצבי ביניים‪ ,‬שבהם שני הכתיבים מתחרים באותו טקסט‬

                                                       ‫והחלוקה ביניהם שווה‪.‬‬

‫סילוק ה־ד = ض‪/‬ظ הוא‪ ,‬כאמור‪ ,‬השינוי הנפוץ ביותר בתהליך "תיקון" הטקסטים‬

‫בכתיב הפונטי בכיוון לכתיב התקני‪ .‬יש להניח שהסיבה לכך היא שסימון מיוחד זה‬

‫היה הן קל לזיהוי הן קל לשינוי‪ .‬הכתיב ב־ד‪ ,‬בשל היותו נקודתי‪ ,‬ניתן בקלות לתיקון‪,‬‬

‫שהרי כאן מדובר לא בשינוי כתיב של מילה שלמה ולא בתוספת של אות או גריעתה‪,‬‬

‫אלא המרה פשוטה של סימן אחד בסימן אחר‪ .‬מצב זה משתקף ברורות‪ ,‬למשל‪ ,‬בתרגום‬

‫התורה ב‪/1‬ג‪ ,‬שבו כבר אין זכר ל־ד = ض‪/‬ظ ואילו תווית היידוע עדיין כתובה לפי‬

      ‫השיטה הפונטית וגם שוררת אי־יציבות גדולה בשימוש אמות הקריאה‪.‬‬

‫לעתים אנו רואים את מלאכת התיקון מתבצעת מול עינינו‪ .‬מעניין ביותר מבחינה‬

‫זו הוא הגלוסר א‪ 4‬לספר יחזקאל‪ ,‬שאף על פי שהוא‪ ,‬כאמור‪ ,‬על נייר (דבר המעיד‬

‫על העתקה מאוחרת יחסית)‪ ,‬הוא נכתב בכתיב הפונטי הטהור על כל ייחודיו‪ .‬אך‬

‫כעבור זמן מה באה יד שנייה‌(?)‪ ,‬יד מתקנת‪ ,‬עברה על הטקסט ובמקומות אחדים‬

‫כ‪:‬כג‬  ‫יחזקאל‬  ‫כללי הכתיב התקני‪:‬‬          ‫وأׄ�צوלضפحי;‬  ‫=ה أמلنקفוריض;תכ‪:‬הלמחציוינאו‌ת( ׄד‌)[ضׄצ‌]כיתחב=ה‬  ‫על גבי ה־ ׄד‬
‫כב‪:‬ז‬          ‫כא‪:‬כד ומ‌ו( ׄד‌)[ ׄצ‌]ע =‬                                                                   ‫לאנפ‌( ׄד‌)[ ׄץ]‬
      ‫وموضع;‬

‫‌א( ׄד‌)[ ׄצ‌]טהדו = اضطهدوا ועוד‪ .‬אבל תיקון זה לא בוצע בשלמות ורו ‌ב(!) המקרים של‬

‫‪43‬‬
   46   47   48   49   50   51   52   53   54   55   56