Page 54 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 54

‫מבוא‬

‫אשמס)‪ .‬גם בסוגיה הזאת משתקפות דרגות שונות של עקיבות במלאכת התיקון‪ ,‬הנע‬

                       ‫בין תיקון נקודתי וחלקי מאוד לבין תיקון שיטתי וגורף‪.‬‬

‫ההבדלים בעריכת תרגומי התורה ב‪/1‬א‪-‬ד מדגימים את המצב בצורה ברורה‪ .‬על‬

‫אף שלא נותר מקרה בטוח של ד = ض‪/‬ظ בטקסט ב‪/1‬ג‪ ,‬כתיב תווית היידוע בכתב‬

‫יד זה נשאר במידה גדולה פונטי‪ :‬בראשית לו‪:‬לה א ׄצריב = الضارب; לז‪:‬ט אשמס‬
‫ואלקמר = الشمس والقمر; לז‪:‬כז אתעדי = التع ّدى; לז‪:‬כח ואדליל = والدليل; לז‪:‬לו‪,‬‬
‫לט‪:‬א‪ ,‬מ‪:‬ד אסיאפין = الس ّيافين (אך מ‪:‬ג אלסיאפין); לח‪:‬יד אשריע ~ לח‪:‬כא אשאריע =‬

‫الشارع; לח‪:‬יח א ׄצמאן = الضمان; לח‪:‬כא אטריק = الطريق; מט‪:‬כה אטאיק = الطائق;‬

‫מט‪:‬כה אסמאות = السماوات; מט‪:‬כו אדהר = الدهر; מט‪:‬כז אסלב = السلب‪ ,‬ועוד‪ .‬לצד‬

‫כתיבים מקוריים אלו אנו מוצאים גם את הכתיב התקני אל־‪ :‬לח‪:‬ט אלתרח = الترح;‬
                                                       ‫אלסוקאה = ال ُسقاة‬
‫=‬  ‫אלצלאבת‬  ‫מט‪:‬כד‬      ‫(ا أאلن ُךفמ‪:‬س?ט) ואסעוודק‪.‬א);‬  ‫= النفوس (או שמא‬    ‫= الرداءة; מ‪:‬ב‬  ‫לט‪:‬ט אלרדאה‬

                                                                           ‫א‪:‬ה אלנפוס‬      ‫الصلابة; שמות‬

‫לעומת זאת‪ ,‬בטקסטים ב‪/1‬א‪-‬ב (שאף בהם אין ד = ض‪/‬ظ) הכתיב אל־ שולט‪,‬‬

‫למשל ב‪/1‬א במדבר לב‪:‬ל אלשאם = الشام; לג‪:‬ג אלשהר = الشهر; דברים א‪:‬לא‬

‫אלטריק = الطريق; א‪:‬לג באלנאר = بالنار; לא‪:‬יב אלרי ֵגאל ואלניסי = الرجال والنساء‪.‬‬
‫אך ליד אלרב = الر ّب הרגיל עדיין נותרו היקרויות רבות של הכתיב הפונטי ארב‪:‬‬

‫כתיבים‬     ‫בב‪/1‬ב‪ .‬ליד‬  ‫הארלבתה‪.‬ועמבצאבןדו=מالהُثعנبמاצن;א‬  ‫ט; ד‪:‬כו; ה‪:‬כט ועוד‬  ‫בראשית ב‪:‬כב; ג‪:‬א‪,‬‬
           ‫ט‪:‬כו אלרב‬                                       ‫כגון בראשית ג‪:‬ד‬     ‫תקניים של התווית‬
‫= الر ّب;‬

‫ט‪:‬כח אל טופאן = الطوفان‪ ,‬עוד שרד ִמ ּשלבים קודמים של העתקת הנוסח מקרה‬

‫בודד של הכתיב המקורי‪ :‬ט‪:‬כד אצגיר = الصغير‪ .‬בב‪/1‬ד‪ ,‬למרות רצונו של המתקן‬

‫להשליט על הטקסט את הכתיב התקני של תווית היידוע (וגם של סימון ض‪/‬ظ)‪ ,‬עדיין‬

‫נשארו שרידים בודדים של המצב הקודם‪ :‬שמות לו‪:‬י אלשיקאק = الشقاق מתחלף עם‬
                          ‫אשיקאק ובפסוק לו‪:‬ל אדף = الد ّف תוקן ל־אלדף‪.‬‬

‫תמונה דומה עולה אף מטקסטים אחרים שבהם תוקן (חלקית או כליל) גם ד‬

‫המייצגת ض‪/‬ظ‪ .‬בטקסטים כאלה‪ ,‬המגלים שלבי מעבר שונים מן הכתיב הפונטי‬

‫הקודם לכתיב התקני החדש‪ ,‬נמצאים עדיין שרידים של הכתיב המקורי של תווית‬

‫היידוע‪ .‬להלן דוגמאות אחדות של הישרדות כתיב התווית הקדום בטקסטים "מתוקנים"‬

‫למחצה‪ :‬ב‪ ,5‬תרגום לדניאל‪ ,‬ה‪:‬כג אדהב = الذهب; ג‪/1‬א‪ ,‬גלוסר קונקורדנציוני לספר‬

‫בראשית‪ 8 ,‬אסאבח = السابح ; ‪ 16‬אניל = النيل; ג‪ ,3‬פירוש קטעים מספר יחזקאל‪,‬‬

                       ‫ב‪ 6:‬אל ׄדנוב = الذنوب‪ ,‬אך ב‪ 12:‬עדיין נמצא אדנוב המקורי‪ 7 .‬‬

‫‪ 	76‬גם בפרט זה נמצאים שרידים של הכתיב הפונטי בכתבי הגאונים‪ ,‬כגון אפשטיין‪Tohoroth 72 ,‬‬

                                                                                           ‫‪46‬‬
   49   50   51   52   53   54   55   56   57   58   59