Page 57 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 57

‫מבוא‬

‫דיאקריטיות) לאותיות עבריות‪ .‬טעויות מסוג זה מרמזות ככל הנראה על רקע קראי‪ 7 ,‬‬
‫שכן ידוע שבשלהי האלף הראשון הקראים (והקראים בלבד) הם שהרבו להשתמש‬
‫בכתב ערבי‪ ,‬וזאת לא רק לכתיבה בלשון הערבית אלא אף בטקסטים שלשונם עברית‪.‬‬
‫דוגמה מובהקת לטעות שנולדה בהעברה מאותיות ערביות לעבריות הובאה כבר‬
‫לעיל (‪ )§1.5‬מטקסט ב‪ 2‬משלי ו‪:‬טו‪ ,‬שבו מתורגם 'על כן פתאם יבוא אידו' > עלא‬
‫ׄדאך עקלוה יגי תעסוה‪ .‬ברור שבמקום עקלוה צריך לקרוא גפלה "פתאום"‪ .‬תיקון זה‬

‫מתאשר מיד אם מעבירים את המילה לאותיות ערביות‪ ,‬ר"ל غفلة "פתאום"‪ ,‬שנכתבה‬
‫בלא נקודות דיאקריטיות ונקראה בטעות عقله עקלה "שכלו"‪ ,‬כשהאות ה בסוף המילה‬

‫הובנה ככינוי קניין חבור ולכן אייתוה‪ ,‬בהתאם לנוהג של הכתיב הפונטי‪‌ ,‬־וה‪ .‬בדרך‬
‫זאת התהוותה עקלוה כתרגום של 'פתאם'‪ ,‬גרסה בלתי אפשרית לחלוטין‪ .‬מסירת‬
‫השם 'יחזקאל' בטקסט ג‪ 2‬מגלה דוגמה בולטת עוד יותר‪ .‬בדף א של חיבור זה‪ ,‬הכולל‬
‫מאסף תשובות לקושיות מקראיות‪ ,‬במקום *יחזקאל הצפוי אנו מוצאים פעמים הרבה‬
‫יגוז (קל)‪ .‬אין להסביר תופעה מוזרה זו אלא על סמך ההנחה שהנוסח הועבר לאותיות‬

‫עבריות מ־‪ Vorlage‬באותיות ערביות ללא נקודות דיאקריטיות ובו היה כתוב يحزقال‪.‬‬
‫שם זה הועבר גם בצורת יחזקאל כצפוי‪ ,‬וגם בצורות משובשות‪ .‬לא רק ש־حـ (ח) הובנה‬
‫בטעות כ־جـ (ג)‪ ,‬אלא המילה הופרדה לשתיים‪ :‬يجز قال‪ .‬מחלוקה זו נבעו שיבושים‬

‫נוספים‪ :‬החלק השני קאל (> קל בכתיב חסר) בשל היותו מחוסר כל מובן בהוראת‬

‫"אמר" לעתים הושמט; ב־يجز ראו צורה מקוצרת של הפועל *يجوز ועל כן הרחיבוה‬

‫ל־יגוז‪ .‬יוצא‪ ,‬אפוא‪ ,‬שבכתב יד זה הגרסאות יחזקאל ~ יגוז קל ~ יגוז מתחלפות‪ 8 .‬‬
‫במקרה מוזר וקיצוני זה מפתיע ביותר שהכותב תוך כמה שורות פעם זיהה את השם‬

                                                  ‫נכון ופעם שיבשו מבלי לשים לב‪.‬‬
‫ברבים מן הטקסטים המתפרסמים באסופה זו מזדמנים שיבושי נוסח ברורים יותר‬
‫וברורים פחות המעידים על העברה מאותיות ערביות לעבריות‪ .‬בשלב קו ֵדם לגיבוש‬
‫הנוסח שבידינו‪ ,‬כל חמשת הגלוסרים א‪ 5-1‬התגלגלו (גם) מטקסטים כתובים באותיות‬
‫ערביות ללא ניקוד דיאקריטי‪ .‬כך יש להסביר‪ ,‬למשל‪ ,‬את התרגום של הציווי ' ָב ֵרא'‬
‫יחזקאל כא‪:‬כד בגלוסר א‪ .4‬בגלוסר זה שלושה מקרים שבהם ציווי עברי תורגם לא‬
‫רק בציווי אלא גם בעתיד נוכח (‪ .)§2.2.3‬בשניים מהם בא העתיד כצפוי בנוכח‪ ,‬אך‬

‫על כן לא יפתיע ששיבושי נוסח על רקע זה נמצאים אף אצל יפת בן עלי‪ ,‬כפי שהעיר בלנד‪,‬‬                 ‫‪	79‬‬
                                                                            ‫‪.Yephet 325 n. 271‬‬  ‫‪	80‬‬

‫עיינו שם ג‪ 2‬בהערה לדף א עמ' ב ‪ .15‬במבוא ובהערות לחיבור זה נזכרים מקרים נוספים של‬
                                                              ‫העברה מוטעית מאותיות ערביות‪.‬‬

‫‪49‬‬
   52   53   54   55   56   57   58   59   60   61   62