Page 60 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 60
מבוא
שתרגום מילולי (בייחוד של כתבי קודש) הוא תופעה אוניברסלית 8 ,והיה בוודאי
שכיח גם בקרב הרבנים ואולי נעלם אצלם רק בהשפעת תרגומו הרהוט והאידיומטי
של רס"ג.
דוגמאות לתרגום מילולי נמצאות ,למשל ,בתחום ההתאם במין ובמספר.
המתרגמים עשויים תוך חיקוי המקור העברי להשתמש במבנים המנוגדים לכללי
התחביר של הלשון הערבית .כך בתרגום ב/1ג בראשית לז:כ 'חיה רעה' > חיואן
רדייה שם התואר רדייה = رديئة מופיע בנקבה כבבואה של 'רעה' העברית ,אף על
פי ש־חיואן הערבי הוא ממין זכר 8 .
נאמנות ללשון המקור באה לידי ביטוי גם בתחום הכינויים .בתרגומי התורה
ב/1א-ד ,למשל ,כש־'הם' העברי מתייחס לשניים ,המתרגמים נמנעים מלתרגם בזוגי
לפי העניין ומעדיפים לתרגם בלשון רבים לפי הצורה; אך כששם המספר 'שנים'
מופיע מפורשות בפסוק הרי התרגום בזוגי מתבקש ,ועל כן 'שניהם' מתורגם באופן
קבוע > כלאהומא וכו' ( §2.2.2סעיף ב).
תרגום מילולי של צורת יחיד בעברית מביא לעתים לידי תרגום קשה להבנה
בערבית :ב/1ג בראשית לה:כו הסביל הסתמי בנסתר '(אלה בני יעקב אשר) ֻי ַּלד לו'
תורגם באופן אטומיסטי > וליד לה (במקום *ולדו ברבים הצפוי על פי העניין והסגנון
הערבי); ב/1ג שמות א:י 'הבה נתחכמה' > האת נוחכם (ולא *האתו ברבים); ב 2משלי
ג:יח 'ותמכיה מ ֻאשר' > ומודעימיהא קד אורשד "ותומכיה הודר ך(!) (בדרך הישר)",
אף על פי שגם בעברית היחיד כאן חריג .אנו מוצאים גם צורת רבים בעקבות המקור
העברי אף באותם מקרים שבהם מתבקש בערבית השימוש בנקבה יחיד :א 3ירמיהו
יד:ו 'כלו (עיניהם)' > שכצו המירו; א 5תהלים קט:כד '( ִּבְר ַּכי) ָכ ְשל ּו' > עתרו; 9ב/1א
בראשית ג:ז 'ותפקחנה עיני שניהם' > ואנפתחן אעיון כליהומא; ב/1ג בראשית
לט:ז ,מ:א 'הדברים האלה' > האולי אלאומור ובדומה גם לט:יז; ב 3איוב כ:כז 'יגלו
שמים' > יגלו אלסמאואת; כא:כ 'יראו עי ָנו' > ירון עיניה; כו:ה 'מים ושכניהם' >
אלמיא וסוכאנהום.
חיקוי צורני של לשון המקור בא על חשבון הסגנון הערבי המקובל ובולט במיוחד
ברוק Aspects 79 ,מדבר בהקשר זה על ‘the deliberately fossilizing embrace of the 88
’.literalist approach 8 9
9 0
פחות נראה שהמתרגם הבין 'חיה' בהוראה קיבוצית והתאים את שם התואר לתפיסה זו .כמו כן
לא נראה להסיק ש־חיואן שימש בשפת המתרגם כנקבה.
בלאו והופקינס ,תהלים .269
52
