Page 63 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 63
מבוא
ידך"; ו:טו 'על כן' > עלא דאך; ח:כב 'מאז' > מין חיניד; יז:ח 'אל כל אשר יפנה י ׂשכיל' >
אילא כל מא יואלי ינגח; ב 3איוב כו:ז ' ֹת ֶלה ארץ על בלימה' > מועליק אלארד עלא
בילא שי ,שבו ,בעקבות העברית ,מילת היחס עלא מצריכה את צירוף היחס בילא
שי .השוו גם את התרגום המילולי של 'כל עוד' כז:ג 'כל עוד נשמתי בי' > כול בעד
נסמתי פיי.
לסוגיה זו שייך גם חיקוי הוי"ו הפותח את משפט הסיפא ,דבר המביא לידי מבנה
תחבירי זר לחלוטין לשפה הערבית :ב/1א במדבר לב:כט 'אם יעברו ...ונתתם להם
את ארץ הגלעד לאחזה' > אין יגוזו ...ו ֻתעטוהום איי ארץ אלגרש ל ִאחאזה; ב/1ג
בראשית לט:יט 'ויהי כשמוע ...ויחר אפו' > וכאן ענד <מא סמע> ...ו<אשתד גצ>בה.
בנוסף לנטייה ניכרת זו לתרגום מילולי וחיקוי צורת המקור העברי ,מרבים רוב
הגלוסרים המקראיים ותרגומי התנ"ך ,הכתובים בכתיב הפונטי ,בתרגומים חלופיים.
אף הוא קו אופייני לשיטת התרגום הקראי -פרטים להלן עיינו .§2.2.1
ראינו שרבים מן הגלוסרים ותרגומי המקרא בכתיב הפונטי מעידים על כתיבה
מקורית באותיות ערביות ומתאפיינים בקווי לשון ודרכי תרגום הידועים במיוחד מן
הפרשנות הקראית הקדומה .מצב זה ניתן לשני פירושים .האחד (ותפישה זו אכן נראית
לנו) שטקסטים אלו משקפים פרשנות קראית קדומה ,כי נתחברו מלכתחילה בחוגים
הקרובים לאלו של ראשית הקראות .האחרת ,שלפנינו דרך של תרגום ופרשנות
שעדיין הייתה משותפת לרבנים ולקראים ,אולם בהשפעת תרגומו של רב סעדיה
הרבנים הלכו בעקבות הגאון ונטשו את השיטה הקדומה ,ואילו הקראים המשיכו בה 9 .
תפיסה זו אמנם אפשרית ,אך נראית לנו פחות ,כי קשה להסביר לפיה את העובדה
שבין התרגומים ,כאמור ,נמצאים כאלה שנכתבו במקורם בכתב ערבי ,שהרי השימוש
בכתב הערבי מאפיין ,עד כמה שידיעותינו מגיעות ,אך ורק את הקראים ולא את דרך
הפרשנות המשותפת לקראים ולרבנים .גם השימוש הדיאקריטי באותיות ערביות
עיליות ( §1.6סעיף א ,בסוף) מזכיר הרגלי כתיבה של הקראים .לאור מוצאו הקראי
של חלק ניכר מהטקסטים הפונטיים באסופה שלפנינו לא נתמה שהמאסף של תשובות
על שאלות בהבנת כתובים (להלן ג )2אף הוא טקסט קראי ,לא רק מפני שהועתק,
לפחות בחלקו ,מטקסט כתוב באותיות ערביות (עיינו לעיל) אלא בעיקר מפני שהוא
השווה פוליאק ,Karaite Tradition 284ff. ,המתבססת על קטע מתוך התרגום למשלי = להלן 9 6
ב .2ידוע היום שתרגום זה נכתב לראשונה באותיות ערביות (עיינו לעיל בחלק א של סעיף זה
וכן להלן במבוא למהדורת הטקסט).
55
