Page 65 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 65

‫מבוא‬

‫דניאל ה‪:‬כו אלכילמיה = الكلمة‪ ,‬המעידה על הגייה מעין (‪ ,kilme(‌ h‬הידועה מלהגים‬

‫ערביים חדשים רבים (לעומת ‪ kalimatun‬המקובלת בשפה הקלסית)‪ .‬לסוגיה זו שייכות‬

‫גם ב‪/1‬א בראשית ג‪:‬יב אשיגרה = الشجرة‪ ,‬דברים ל‪:‬יט אלבירכיה = البركة; ב‪/7‬ב ב‪,1:‬‬

                                                                                                     ‫‪ 19‬אריחם = الرحم‪.‬‬

‫עוד בתחום התנועות‪ :‬בכתיב התקני אין לדעת אם בני " ָב ָנה" מסמן ‪ banā‬על פי‬

‫הכתיב بنى והמבטא הקלסיים של ‪ -ā‬סופית ( ‪ )alif maqṣūra bi-ṣūrat al-yāʾ‬או ‪banē‬‬

‫(או שמא אף ‪ )banī‬ב ִא ָמאלה‪ ,‬כלומר המעתק (‪ .ā > ē(‌ ī‬לעומת זאת‪ ,‬בכתיב הפונטי‪,‬‬

‫לפחות בצורתו הטהורה‪ ,‬רק המבטא ‪ banē/ī‬משתקף ב־בני‪ .‬ואכן יש שניקודים של‬

‫=אזוاא ألאתدלا(וء ֵ‪,‬אליפאי"‪4‬להיורחזאהקםשואנללהע"כתבי=‪ :‬اםט ُألסوבَلוי ֵىדעאבש"תניארינגוהש)י‪,‬ם‬  ‫זאת ודומיה בסגול או בצירי מאשרים‬            ‫סיומת‬
                                                                                               ‫גלוסר א‪ 2‬מלכים א ו‪:‬לח אלא ֶדי "היבול"‬       ‫למשל‬
                                                                                                                                           ‫רכיל"‬
                                                                                               ‫= ُسعاة‪ ,‬ב‪ 4‬א‪ 24:‬אלב ֵני "הבניין" = البناء‬

‫להלכות פסוקות‪ .‬תנ ֵאי האמאלה שבטקסטים הפונטיים דומים מאוד לאלה המפורטים‬

‫אצל המדקדקים הערביים הקדומים והקיימים היום בייחוד בדיאלקטים מסוג ‪qǝltu‬‬

‫באזור עיראק ואנטוליה‪  9 .‬הכתיב הפונטי מעיד מפורשות על אמאלה גם באמצע‬

‫המילה‪ ,‬במילים כגון א‪ 3‬יחזקאל טז‪:‬יד כימיל = كا ِمل; א‪ 4‬יחזקאל כא‪:‬ג להיבה = ِلهابة‬
‫ובניקוד צירי כג‪:‬כג ֵחי ֵסיב = حا ِسب‪ ,‬ב‪/1‬א דברים לא‪:‬ט אל ֵחימילין‪ ,‬והשוו שם גם יב‬

       ‫אלרי ֵגאל = ال ِرجال; ג‪ 4‬א א‪ 14:‬אסימע = السا ِمع‪ ,‬ב א‪ 1:‬אלכתיב = الكِـتاب‪.‬‬

‫מלבד זאת‪ ,‬הכתיב הפונטי מגלה פרטים דקדוקיים שנשארו מעומעמים בכתיב‬

‫התקני‪ .‬כך‪ ,‬למשל‪ ,‬ולד " ֶילד" בכתיב התקני עשוי לשקף לא רק ‪ walad‬אלא גם‬

‫הערבית ولد‪ ,‬שאינו מסמן את‬  ‫‪n‬ת‪i‬נו‪d‬י‪a‬ן‪ad-uunn//w-inal‬א‪l‬ל‪a‬א‪w‬בנעיםקותדנוביןלבבד‪:‬התول ٌאدם‪/‬ولלٍدא‪.‬ורעתלוגכןרפאייןה‬

‫להסיק ישירות מעצם העובדה‬

‫שהתנוין אינו נכתב שהוא אכן נשל‪ ,‬ואנו נזקקים לדרכי עקיפין כדי להוכיח את‬

‫נשילתו‪ .‬לא כן בשיטה הפונטית‪ ,‬שבה הכתיב ולד מעיד ברורות על כך‪ ,‬שהמילה‬

‫מחוסרת תנוין‪ ,‬שהרי ‪ waladun/waladin‬לפי כללי שיטה זו היו נכתבים *ולדן (או‬

                                                                                               ‫אף *ולדון‪/‬ולדין) בנו"ן סופית על פי המבטא‪.‬‬

‫לפי שיטת הכתיב הפונטי‪ ,‬אם מילה כלשהי מסתיימת בעיצור זה סימן שאין אחריו‬

‫תנועה‪ .‬על כן לים "למה?"‪ ,‬למשל לים דליך = لم ذلك "למה זה?" שבהלכות פסוקות‪,‬‬
‫איננה מייצגת ِل َم ‪ lima‬הקלסית (שהיא צורה מקוצרת של ‪ )limā‬אלא ِل ْم ‪ lim‬ללא‬

                                 ‫‪ 9	 9‬צורת ‪ qǝltu‬ממש נמצאת ב‪ 3‬איוב כא‪:‬ו ודהישתו "ונבהלתי"‪.‬‬

‫‪57‬‬
   60   61   62   63   64   65   66   67   68   69   70