Page 52 - הערבית-היהודית הקדומה בכתיב פונטי, חלק א' / בלאו והופקינס
P. 52
מבוא
ד = ض/ظ נשארו בעינם ,או מכיוון שחמקו מעיני המגיה או מן הסתם מפני שלא טרח
כ:מא מו ׄד ּוע = = رضى/رضاء; כ:ו רדא אגב אורחא: =א أ�לوאض ْרح;ק שיטתי באופן לשנותם
כב:כו ׄדלמו אודיח כא:כד
= ظهرك .בכתב כג:לה דהריך = ظلموا; موضوع;
יד זה לא התערבה יד המתקן כלל בעניינים המסובכים יותר של סימון תווית היידוע
י > א כב:ט דהל=א קضלהסויאתהששילנأ�וنיاسשىל וכתיב מלא וחסר .התיקון היחיד שאינו נוגע לעניין
"אנשים". במילה אונ(י)[א]סי ,וזאת כדי למנוע את האמאלה
בגלוסר א 4הנזכר תיקון ה־ד נעשה ,כאמור ,רק ביד שנייה(?) ובאופן חלקי בלבד.
לעומת זאת ,בגלוסר א 1לשמות היד הראשונה תיקנה בעת כתיבת הטקסט (או שמא
בוצע התיקון עוד לפני כן) ובמקור שהגיע לידינו (שבו המילים הערביות אף מנוקדות
ניקוד טברני כמעט מלא) ض/ظ כבר מסומנות בקביעות ב־ ׄצ ,כגון ה:ח ַׄצִרי ֵבה =
ضريبة; ח:ט ַאלח ַׄצא ִיר = الحظاٸر .למרות עבודתו הקפדנית של המתקן ,שרידים
בודדים של ד מסגירים את מוצאו של הטקסט ומעידים על שלבי המסירה הקודמים
שעבר .יש להניח שבשלב מסוים בדק הבודק את כל כתב היד ובכוונה תחילה שינה
(יחד עם שינויים אחרים) כל תעתיק של ד = ض/ظ ולא נותר זכר של התעתיק הקדום
אלא רק באותם המקומות המעטים שבהם המתקן לא זיהה את המילה .כך בשמות כו:ו
'קרסי' מתורגמת > ִש ַּׄדא ַּׄדת .אין ספק שהמתרגם המקורי התכוון למילה شظاظات
גش ّذם מצביעות בערבית־היהודית ( 7ועל כך ( )šẓẓלפי שימוש ידוע בתרגומי מקרא
(או שמא הנקודות שמעל ל־ ׄד) ,אך המתקן הוטעה
ונגרר אחרי השורש ش ّد šdd
)?šððהשכיח הרבה יותר והשאיר את ה־ד כמות שהיא .לאחר מכן בא הנקדן ואף הוסיף
לה דגש קל ( ּד = د .)dכאן אפוא נשאר שריד בודד המעיד על אופי הכתיב המקורי
של הגלוסר 7 .בטקסטים אחרים ,כגון תרגומי התורה ב/1א-ג ובפירוש קטעים מ ֵספר
השוו 'קרס' > ( šẓẓ (~ šẓyאצל בלאו ,מילון .338 73
74
מעניין בקשר לזה לציין שגם במקורות אחרים נמצאים שרידים של ד = ض/ظ ,המעידים על
תפוצה רחבה למדי של הכתיב הפונטי (עיינו כבר לעיל הע' .)53בנוסף לבלאו ,על שינויים
במערכת הכתיב ,162עיינו ,למשל ,בהסבר הגאונים למילה התלמודית 'אפה' :ובלשון ישמעאל
דאבה ער ׄגה .הטקסט מובא אצל סוקולוף Jewish Babylonian 154 ,ושם יש להבין לא ذٸبة
عرجاء ” “jackalאלא ضبعة عرجاء ” .“lame hyaenaאלא אם כן נתבלבלו שמותיהם של שני
בעלי חיים שונים (הזאב ذئب והצבוע ضبع) ,משתקף כאן כתיב ערבי־יהודי פונטי של ض > ד.
אכן נמצאים רמזים נוספים על כך בפירושי גאונים ,כגון חוד = حوض ,המובא ע"י אפשטיין,
( Tohoroth 66, 71 n.3, 72 n.3חאדיר = حاضر ,המצוטט שם מתוך כ"י אוקספורד שייך להלכות
פסוקות ומהדורתו תבוא בכרך השני של אסופתנו) ,וכן אסף ,תשובות הגאונים 8שורה 10דרב
כעבתין = ضرب كعبتين "הטיל שתי קוביות" (שלא כדעת אפשטיין ,שם 67הע' ,1שפירש درب).
44
