Page 12 - ETMOL_108

‫ו*‪.‬‬ ‫רבות נכתב ונאמר על חבורות החסידים־המקובלים‬ ‫נשים בצפת‪:‬‬
‫בצפת במאה ה״‪ 16‬ומנהגיהם המחמירים‪ .‬הללו‪ ,‬מתוך‬ ‫מפתות‬
‫נשיסו‬ ‫שאיפתם להגיע לשלמות דתית״מוסרית עליונה‪ ,‬עסקו רבות‬
‫בכיבוש היצר‪ ,‬בהיטהרות‪ ,‬ובהתרחקות מכל גורם העלול‬ ‫וסותרות‬
‫להסיח את הדעת מלימודם ומאורח חייהם המופתי‪ .‬דמות‬
‫האשה מופיעה בכתביהם כמפגע העיקרי לקיום אורח חיים‬ ‫מאת רות למדן‬
‫טהור‪ .‬זוהי דמות מפתה ומטמאה שמוטב להתרחק ממנה ככל‬
‫‪12‬‬
‫האפשר בשל השפעותיה ההרסניות‪.‬‬
‫הדימויים הדמוניים ותכונות הפיתוי המיוחסות לנשים‬
‫מוצאים ביטוי בתיאורי שדות או אנשים ונשים שנכנס בהם‬
‫רוח‪ ,‬המופיעים בנוסחאות שונות של שבחי האר״י‪ .‬כגון‬
‫שתי השדות שבאו לטמא בחורים תמימים בצפת‪ ,‬והיו‬
‫מקושטות בלבושי משי אדומים ובתכשיטים יקרים‪ ,‬מותה‬
‫הנורא של אשת אברהם פואה מצפת‪ ,‬שבא לה על שום‬
‫שפיתתה את שכנה‪ ,‬גורלו של בחור אשר אשה ‪ -‬דודתו ‪-‬‬
‫נישקה אותו על פניו‪ ,‬ועוד‪ .‬האפשרות שאדם יסתכל באשה‬
‫או שיימצא בקרבתה בלי שיתעוררו הרהורי תאווה בלבו ‪-‬‬

‫כלל אינה עולה על הדעת‪.‬‬
‫ואמנם‪ ,‬ר׳ אליהו די וידאש‪ ,‬ממקובלי צפת‪ ,‬הציע בספר‬
‫ההנהגות שלו ״לעצום עיניו במה שאין צריך לו‪ ,‬ולא יסתכל‬
‫באשת איש לא בבתולה ולא באלמנה‪ ,‬כי אין לך דבר‬
‫שחוצץ בפני התאוה כעצימת העינים‪ ,‬ויקיים פסוק‪ :‬׳ועוצם‬
‫עיניו מראות ברע׳‪ ,‬והמסתכל באשת איש עובר על ׳לא‬
‫תתורו׳‪ ...‬וכן אסור להסתכל בבגדי אשה אפילו בבגדים‬

‫השטוחים לה בכותל״‪.‬‬
‫דברים ברוח זו השמיעו חכמים ומקובלים אחרים‪ ,‬והם‬
‫אף המליצו שאדם לא יתייחד עם אשתו אלא רק בשעת‬
‫לילה מאוחרת ובחושך מוחלט‪ ,‬ורצוי שלא ישאב הנאה מכך‬

‫אלא ינהג כמי שכפאו שד‪.‬‬
‫אצל מקובלי צפת התקבלה תקנה האומרת‪ :‬״שלא להסת­‬
‫כל בנשים‪ ,‬אפילו בכסותם כל מה שיוכל״‪ ,‬וכן נהגו להשיא‬
‫את בניהם בגיל צעיר מאוד‪ ,‬כדי שלא יהיו נתונים לפיתויי‬
‫היצר‪ .‬בהתחשב ביחסם השלילי של המקובלים לנשים‪ ,‬אין‬

‫להתפלא כי הגילגול באשה נראה בעיניהם כעונש חמור‪.‬‬
‫את אורח חייהם והנהגותיהם המחמירות ניסו מקובלי‬
‫צפת להחדיר לא רק לבני עירם‪ ,‬אלא להפיצו לכלל הציבור‬
‫בארץ ובגולה‪ ,‬אך במציאות של חברה תוססת ומתגבשת לא‬
‫היה הדבר קל‪ .‬בדור של הגירה ומהפכים חברתיים‬
‫ואישיים‪ ,‬נוצרו לא פעם מצבים שבהם נקשרו גברים ונשים‬
‫זה אל זה בלי בררנות יתירה ובלי להתחשב במוסכמות‪.‬‬
‫אצל אחדים גרמו הגירוש והאסונות האישיים שבאו בעקבו­‬
‫תיו להחמרה ולהכאה על חטא‪ ,‬ואילו אצל אחרים התבטא‬

‫הדבר באובדן ערכים ובשיחרור ממחויבויות קודמות‪.‬‬
‫תופעה זו ניכרה גם בצפת‪ .‬חכמים התלוננו על קלקולי‬
‫הדור‪ ,‬ונזקקו לא פעם לתת דעתם על גילוי פריצות‬
‫ועבירות על המוסר המקובל‪ .‬נשים ״חשודות״ זכו למעקב‬
‫צמוד של שכנים חטטנים‪ ,‬ועדויותיהם המרתקות של הללו‬

‫היו עילה לדיונים הלכתיים ממושכים‪.‬‬
‫בשל ריבוי הסטיות מן הנורמות המקובלות נחלצו חכמי‬
‫צפת להתקין פיקוח ציבורי‪-‬חברתי‪ :‬הוקם ״ועד ברורי‬
‫עבירות״‪ ,‬שחבריו קיבלו עליהם לפקח על שמירת הצניעות‬
‫והמוסר בעיר‪ .‬בין המשגיחים שנתמנו לתפקיד זה היו גם מי‬
‫שמחמת רצונם להפגין את חסידותם היתירה ‪ -‬החמירו שלא‬
‫לצורך‪ .‬על כך התרעם הרב משה מטראני בעקבות מעשה‬
‫שאירע‪ :‬״ונודע )המעשה( לקצת ממונים וחכמים שמנו‬
‫קצת הקהלות לבער עבירות ולייסר העוברים‪ ,‬וידעו כמה‬
‫דברים חמורים בעיר ועברו עליהן‪ ,‬ובדבר קל כזה‪ ,‬שלא‬
‫עבר על דברי חכמים ‪ -‬החמירו!״ גם האר׳׳י‪ ,‬שנמנה בעצמו‬
‫עם ממוני העבירות‪ ,‬פעל להזמת חשדות שהעלה אחד‬
‫המחמירים שלא בצדק נגד אשה צפתית‪ .‬בהזדמנות אחרת‬
‫ביטל האר׳׳י את כוונתם של הרב יוסף קארו ובית דינו אשר‬
‫תיקנו‪ :‬״שלא ילכו נשים מקושטות למירון‪ ,‬ואם ילכו בבגדי‬