Page 104 - josephus_volume_two

‫ספסיינוסאל האובנה‬

‫ובכן‪ ,‬כאשר כתב יוספוס בתחילת ספרו שהוא עתיד לספר על האותות שבישרו את עליית אספסיינוס‬
‫לשלטון (מלח' א ‪ ,)23‬הוא רומז למה שרומאים רבים ידעו‪ ,‬שאספסיינוס נבחר בידי האלים להנהיג את‬
‫האימפריה הרומית ודרכו הייתה רצופה באותות אלוהיים‪ .‬ובכל זאת יוספוס מזכיר רק שתי נבואות על‬
‫עליית אספסיינוס‪ 1 :‬את נבואתו שלו ונבואה סתומה שנמצאה בכתבי הקודש על שליט עולמי שיקום‬
‫ביהודה (מלח' ו ‪ 1 .)313-312‬השמטת כל הנבואות והאותות האחרים העניקה ליוספוס תפקיד ראשון‬
‫במעלה בסיפור התקסרותו של אספסיינוס ‪ -‬הוא האדם היחיד שניבא לו במפורש‪' ,‬עוד בחייו של‬
‫נירון' כפי שהוא טורח להדגיש‪ ,‬שהוא עתיד להיעשות קיסר (שהרי הנבואה הסתומה לא נפתרה עד‬
‫להתקסרותו של אספסיינוס)‪ .‬יוספוס איננו אחד מני רבים שחזו את עליית השושלת הפלאווית‪ ,‬אלא‬

‫הוא נביאו היחיד של הקיסר‪.‬‬
‫הימנעותו של יוספוס מעיסוק בנבואות ובאותות לעליית אספסיינוס מחדדת את טיבו של החיזיון‬
‫שהוא קיבל ביודפת‪ .‬יוספוס פותח בכך שעלו בזיכרונו 'חלומות הלילה שבהם גילה לו האלוהים את‬
‫דבר האסונות הצפויים ליהודים‪ ,‬ואת אשר עתיד לקרות לשליטי רומא'‪ .‬יוספוס איננו חולם כעת‪ ,‬בעת‬
‫הכתיבה‪ ,‬אלא הוא נזכר בחלומות שהיו לו‪ 1 .‬במערה ביודפת 'נחה עליו רוח האל'‪ ,‬שאפשרה לו לפענח‬
‫את החזיונות הבלתי פתורים בעברו‪ ,‬והבהירה לו את ייעודו‪' :‬ובי בחרת לגלות את צפונות העתיד'‪.‬‬
‫החלומות שחלם מקבלים כעת משמעות אישית‪ ,‬אלו דברי האל‪ ,‬והוא שליחו של האל לגלות את‬

‫העתיד‪ 1 .‬‬
‫ההתגלות במערה הייתה רק שלב ראשון בהפיכתו של יוספוס ממצביא אנטי־רומי לשליח האל‬
‫לקיסרות‪ .‬כעת היה מוטל עליו לגלות את שליחותו לרומאים וליהודים‪ .‬לאחר שנחלץ מהמערה והובא‬
‫לפני אספסיינוס הוא גילה את זהותו כנביא וכשליח האל לאוזניו של אספסיינוס‪' :‬אני בא אליך כמבשר‬
‫בשורות גדולות וחשובות‪ ...‬באתי בשליחות האלוהים' (מלח' ג ‪ ,)400‬ולאחר מכן באה נבואת ההתקסרות‪.‬‬

‫‪ 111‬יוספוס מזכיר פעמיים נוספות את האותות והסימנים במילים כלליות בלבד‪ :‬מלח' ג ‪ ;404‬ד ‪.623‬‬
‫‪ 1 12‬על הנבואה הסתומה ותפקידה אצל יוספוס ראו דיון בחלק הבא‪ .‬אין למנות עם האותות המבשרים את עליית אספסיינוס‬
‫את אלו הקשורים ישירות לחורבנה של ירושלים (מלח' ו ‪ ,)309-288‬וממילא גם לא את 'הנבואה הסתומה' שנמצאת‬
‫בסוף הסדרה (מלח' ו ‪ .)312‬בהקדמתו מבחין יוספוס בבירור בין האותות לעליית אספסיינוס (א ‪ )23‬לבין הסיפור 'על‬
‫כיבוש העיר כולה‪ ,‬ועל האותות והמופתים שקדמו לו' (שם ‪ .)28‬יתרה מזאת‪ ,‬בסקירת תוכן הספר ממוקמים האותות על‬
‫עליית אספסיינוס לאחר כיבוש הגליל ומסע אספסיינוס לירושלים (שם ‪ ,)23–22‬ולפני הכרזתו של אספסיינוס לקיסר‬
‫וריב הסיעות בירושלים‪ .‬אירועים אלו מתרחשים בספרים ג‪-‬ד של מלחמת היהודים ובהם גם נמצאת נבואת יוספוס‬
‫לאספסיינוס‪ .‬לעומת זאת האותות לכיבוש העיר נמצאים בסקירת התוכן לאחר אזכור המצור על ירושלים בראשות‬
‫טיטוס ושרפת המקדש (שם ‪ ,)28–27‬ולפני תיאורי השבי (שם ‪ .)28‬סקירה זו מתאימה למדי לאופן שבו מוצגים בפועל‬

‫הדברים בספר השישי של מלחמת היהודים‪.‬‬
‫‪ 1 13‬וידויו של יוספוס מעלה את השאלה‪ :‬מדוע הוא נלחם‪ ,‬לכאורה נגד רצון האל? ראו גריי‪ ,‬דמויות נבואיות‪ ,‬עמ' ‪.63-60‬‬
‫‪ 1 14‬הול‪ ,‬היסטוריות‪ ,‬עמ' ‪ ,26‬מגדיר את המעמד ביודפת ‪ ,call narrative‬כלומר מעמד ההקדשה של יוספוס לנביא ולשליח‪,‬‬
‫ובעקבותיו גנוס‪ ,‬חלומות‪ ,‬עמ' ‪ .139-138‬על המונחים היווניים השונים שבהם משתמש יוספוס לציון הקדשתו לנביא‬
‫ולשליח האל ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .25‬אמנם רבים סבורים שדברי יוספוס אינם אלא תירוץ להצדקת מעשה הבגידה שלו בעיני‬
‫הקוראים (ראו למשל רג'ק‪ ,‬יוספוס‪ ,‬עמ' ‪ ,173-168‬ובמיוחד עמ' ‪ ,170‬ולאחרונה ג'ונקור‪ ,‬מדוע)‪ ,‬אך לעומתם מדגישה‬
‫גריי‪ ,‬דמויות נבואיות‪ ,‬עמ' ‪ ,52-44‬ובמיוחד עמ' ‪ ,47‬את החשיבות הרבה שייחס יוספוס להקדשתו לנביא‪ .‬בעקבות זה‬
‫קיים פער בין תחושת המחויבות של יוספוס להציל את עצמו ביודפת לבין ההסכמה המאולצת שלו למותם של שאר‬
‫האנשים שהיו אתו במערה (קלי‪ ,‬קוסמופוליטיות‪ ,‬עמ' ‪ .)273-271‬מעניין שגם יוסף קלוזנר‪ ,‬היסטוריה‪ ,‬ה‪ ,‬עמ' ‪,190-189‬‬

‫קיבל את דברי יוספוס על עצמו ולאורם הצדיק את מעשיו‪.‬‬

‫‪643‬‬