Page 105 - josephus_volume_two
P. 105

‫רחש ןב ריאמ‬

‫בעקבות חקירה ודרישה אצל שבויי יודפת התברר לאספסיינוס שליוספוס כבר הייתה הצלחה מסויימת‬
‫בתור נביא‪ ,‬ועל כן הוא לא ביטל את דבריו ויוספוס הוחזק כנביא 'על תנאי'‪ .‬לאחר שנבואותו התגשמה‬
‫ואספסיינוס אכן נעשה קיסר 'לא היה עוד ספק ביכולתו לצפות את העתיד' (מלח' ד ‪ .)629‬עד עתה‬
‫לא היה קשר של ממש בין נבואת של יוספוס לאספסיינוס לבין החזון והשליחות שהוא קיבל במערה‬
‫ביודפת‪ .‬החזון במערה עסק בעונש האל על היהודים‪ ,‬בחורבן הקרב ובא ובעלייתה של רומא לאימפריום‬
‫עולמי‪ .‬אין לדברים הללו נגיעה להתקסרותו של אספסיינוס‪ .‬הלה היה יכול להחריב את המקדש ולנצח‬
‫את היהודים כמצביא מוכשר ובעל שם אף מבלי להיעשות קיסר‪   1 .‬הנבואה לאספסיינוס‪ ,‬יותר ממה‬
‫שנועדה לאספסיינוס עצמו‪ ,‬מטרתה הייתה להציג את יוספוס כנביא בעל יכולת מוכחת‪   1 ,‬אבל לא היה‬

                                   ‫בה בלבד כדי למלא את השליחות שקיבל על עצמו יוספוס במערה‪  1 .‬‬
‫ב'משא ירושלים' שלו לפני חומותיה של העיר (מלח' ה ‪ ,)419-362‬חודשים ספורים לפני החורבן‪,‬‬
‫מילא יוספוס את ייעודו כנביא בנשאו באוזני היהודים הנצורים את החזון שנגלה לו ביודפת‪ .‬כבר‬
‫בתחילת הנאום הוא חזר על היסוד הראשון שנגלה לו שם‪ :‬אלוהים עומד לימין הרומאים במלחמה זו‬
‫בפרט‪ ,‬ובהנהגת העולם בכלל ‪' -‬מזל המלחמה הגיע אליהם מכל עבר‪ ,‬ואלוהים‪[ ,‬שהוא] המעביר את‬
‫השלטון מעם אחד למשנהו‪ ,‬עומד עתה לצד איטליה' (מלח' ה ‪   1 .)367‬מכאן המסקנה שיש להיכנע‬
‫לרומאים‪ .‬יוספוס אמנם העלה כמה נימוקים ראליים‪ ,‬המזכירים במידה רבה את סגנון הראל־פוליטיק‬
‫המאפיין את נאום אגריפס ערב המרד‪ ,‬אבל בחלקו השני של הנאום משתנה הנימה לחלוטין ויוספוס‬
‫לובש את אדרת הנביא בהוכיחו את העם על חטאיו‪   1 .‬הוא חזר והדגיש שהמורדים הם חוטאים‪ .‬חטאם‬
‫הראשון הוא שהם פועלים בכוח הנשק נגד רצון האל‪ ,‬שהעניק את השליטה בעולם לרומאים (מלח' ה‬
‫‪   1 .)400-376‬לאחר מכן מובאת הטענה שהמורדים חוטאים כלפי העם בשוד‪ ,‬גזל ורצח‪ ,‬ושהם מטמאים‬
‫את המקדש (שם ‪ .)401‬הנאום מסתיים בלהט נבואי‪' :‬הו בעלי לב ברזל ‪ -‬השליכו את כלי נשקיכם‪,‬‬
‫חוסו על עיר אבותיכם ההולכת ומתמוטטת!' (שם ‪   1 .)416‬בנאום זה השלים יוספוס את שני צדיה של‬
‫ההתגלות ביודפת‪ :‬הוא הכריז לפני הרומאים והיהודים כאחד שהאל נמצא לצד הרומאים‪ ,‬והוכיח את‬

                                                                                      ‫היהודים על חטאיהם‪  1 .‬‬
‫ההתגלות במערה ביודפת לא רק שינתה את ייעודו של יוספוס מכוהן לוחם לנביאו של אספסיינוס‪,‬‬

‫‪ 	115‬נראה שאספסיינוס חשב שהאותות שבישרו את הצלחתו בשנותיו המוקדמות התממשו בהצלחות הצבאיות שלו ובייחוד‬
‫בדיכוי המרד ביהודה (טקיטוס‪ ,‬היסטוריה ב‪ .)78 ,‬הנבואה של בסילידס על הכרמל אף היא לא בישרה לאספסיינוס שהוא‬

                                ‫עתיד להיות קיסר‪ ,‬אלא שהוא עתיד להצליח בכל מעשיו (שם; סווטוניוס‪ ,‬אספסיינוס‪.)5 ,‬‬
                                ‫‪ 	116‬על המיקוד ביוספוס ולא באספסיינוס ראו רג'ק‪ ,‬יוספוס‪ ,‬עמ' ‪ ,191-187‬ובמיוחד עמ' ‪.188‬‬
‫‪ 	117‬הבחנה זו עולה באופן עמום משהו אצל הול‪ ,‬היסטוריות‪ ,‬עמ' ‪ .27-26‬גנוס דן במפורש ביחס שבין החזון במערה לנבואה‬
‫לאספסיינוס‪ ,‬אך נוטה לבסוף להניח שאליבא דיוספוס‪ ,‬נבואה זו היא חלק מהחזון ביודפת (גנוס‪ ,‬חלומות‪ ,‬עמ' ‪,142-139‬‬

                                                                                            ‫וראו הסקירה בעמ' ‪ ,139‬הערה ‪.)41‬‬
‫‪ 	118‬בקטע זה יוספוס אמנם משתמש ב־‪ τύχη‬וב־‪ θεός‬בנפרד‪ ,‬אבל ה־‪ τύχη‬אינה כוח עצמאי אלא ביטוי לרצונו של האל‬

                          ‫(כהן‪ ,‬יוספוס‪ ,‬ירמיהו ופוליביוס‪ ,‬עמ' ‪ .)374-372‬עוד על נאום זה ראו בערך התייבשות השילוח‪.‬‬
‫‪ 1	 19‬על הבדל זה ראו כהן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ;376-375‬וילקר‪ ,‬איטליה‪ ,‬עמ' ‪ .183-182‬לניתוח היחס בין נאום אגריפס לנאומו של‬

                                                                                       ‫יוספוס ראו לינדנר‪ ,‬יוספוס‪ ,‬עמ' ‪.48-21‬‬
‫‪ 1	 20‬טענה זו מופיעה גם בנאום אגריפס (מלח' ב ‪ ,)390‬וראו וילקר‪ ,‬איטליה‪ ,‬עמ' ‪ .180-179‬דברי יוספוס משופעים בדוגמאות‬

                       ‫היסטוריות מהמקרא ומדברי ימי הבית השני‪ ,‬ראו שוורץ‪ ,‬יוספוס ופוליטיקה יהודאית‪ ,‬עמ' ‪.32-28‬‬
                                                   ‫‪ 	121‬השוו לביטוי דומה בנספח עצמות במקדש לערך צלם בהיכל‪ ,‬הערה ‪.128‬‬

‫‪ 1	 22‬על מילוי ייעודו של יוספוס בנאום זה ראו הול‪ ,‬היסטוריות‪ ,‬עמ' ‪ .29-27‬לינדנר‪ ,‬יוספוס‪ ,‬עמ' ‪ ,67‬אמנם סבר שהנאום‬

                                                                                                                              ‫‪644‬‬
   100   101   102   103   104   105   106   107   108   109   110