Page 106 - josephus_volume_two

‫ספסיינוסאל האובנה‬

‫אלא היא אבן דרך בהתפתחות הנרטיב של מלחמת היהודים‪ .‬המעבר של יוספוס לרומא מתרחש בערך‬
‫באמצע ששת הספרים הראשונים של מלחמת היהודים ומהווה נקודת מפנה בסיפור כולו‪ ,‬כפי שהראה‬
‫שעיה כהן‪ .‬עד החיזיון ביודפת מלחמת היהודים מסופרת בדרכו של פוליביוס‪' :‬גיבורים ואצילים יהודים‬
‫נלחמו בגיבורים ואצילים רומים'‪ 1 .‬לאחר שיוספוס הבין אל נכון‪ ,‬מכוחה של התגלות‪ ,‬את מה שעתיד‬
‫לקרות‪ ,‬הוא נעשה לירמיהו חדש‪ 1 .‬מעתה נתפסת המלחמה בעיניו כעוון דתי וכמרד ברצונו של האל‪.‬‬

‫המורדים אינם רק טועים פוליטית‪ ,‬הם גם חוטאים‪ ,‬פושעים ומחללי הקודש‪.‬‬
‫ליכולתו הנבואית של יוספוס יש תפקיד נוסף‪ ,‬הנוגע לאופי הספרים שחיבר‪ ,‬ובייחוד למלחמת‬
‫היהודים‪ .‬פתיחת החיבור משופעת בתבניות ובארמזים ממיטב ההיסטוריוגרפיה היוונית־רומית‪ 1 .‬‬
‫ואולם הוא מבקש להיות יותר מהיסטוריון‪ .‬באפיינו את כתיבתו בסוף ההקדמה הוא אומר‪' :‬אתחיל‬
‫אפוא את חיבורי במקום שבו סיימו הסופרים הללו והנביאים שלנו את דבריהם' (מלח' א ‪ 1 .)18‬יוספוס‬
‫רואה את עצמו ממשיכם של הנביאים לא רק באופן שבו הוא פועל בחייו האישיים במהלך המלחמה‪,‬‬
‫אלא גם במפעלו הספרותי‪ .‬לשיטתו‪ ,‬יש לקרוא את כתביו כדברי אחד הנביאים‪ .‬אמנם אין הוא מתיימר‬
‫לטעון שכל מילה נאמרה לו בחזון מאת האל‪ ,‬אבל נראה שכוונתו לומר שהבנתו את האירועים והפרשנות‬
‫שהוא מציע להם מבוססים על השראה אלוהית‪ 1 .‬רוח האל‪ ,‬שנחה עליו במערה ביודפת‪ ,‬אפשרה לו לא‬
‫רק לחזות את העתיד ‪ -‬ניצחון הרומאים ותבוסת המורדים ‪ -‬אלא להבין את המשמעות המוסרית‬

‫והתאולוגית של האירועים שהוא משמש להם היסטוריון ונביא‪ 1 .‬‬
‫לסיכום‪ ,‬נבואתו של יוספוס לאספסיינוס אינה רק 'קרש הצלה' מפוקפק למצביא היהודי‪ .‬לנבואה‬
‫נודע תפקיד חשוב משלושה היבטים שונים הקשורים היטב למפעל חייו‪( :‬א) הנבואה היא חלק מרכזי‬
‫בביוגרפיה שלו‪ ,‬ובמעבר מתפקידו כמצביא לייעודו כנביא‪ ,‬ומבססת את אמינותו; (ב) החזון ביודפת‬
‫והנבואה לאספסיינוס הם נקודת מפנה ספרותית ותאולוגית בספר מלחמת היהודים; ממאבק צבאי־‬
‫פוליטי נעשית מלחמת היהודים למרד באל; (ג) הנבואה אמורה להעניק ליצירתו מהימנות וגם תוקף‬

‫מוסרי כשל כתבי הנביאים‪.‬‬

‫נעדר השראה נבואית‪ ,‬שהרי בשונה מהנביאים יוספוס אינו טוען שהוא מדבר בשם האל‪ ,‬אך הול‪ ,‬היסטוריות‪ ,‬עמ' ‪,28‬‬
‫דחה בצדק טענה זו בכך שהנאום הוא פועל יוצא של ההתגלות ביודפת ואין לנתק בין השניים‪.‬‬
‫‪ 123‬כהן‪ ,‬יוספוס‪ ,‬ירמיהו ופוליביוס‪ ,‬עמ' ‪.380‬‬

‫‪ 1 24‬על הזיקה בין יוספוס לירמיהו ראו כהן‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪ ,377-366‬וההפניות בהערה ‪ .2‬באחרונה עסק בכך אבישי מרגלית‪,‬‬
‫יוספוס‪ ,‬והצביע על ההבדלים בין שני האישים‪ ,‬שהוליכו לאופן השונה שבו שניהם נתפסים בתודעה הציבורית‪.‬‬

‫‪ 125‬ראו במיוחד מלח' א ‪ ,30 ,9-6‬והשוו לתוקידידס א‪ .22 ,‬לדיון ראו פרייס‪ ,‬מבוא‪ ,‬עמ' ‪ .39-37‬על הזיקות הרבות והמגוונות‬
‫להיסטוריוגרפיה היוונית־רומית ומשמעותן ראו מאדר‪ ,‬יוספוס והפוליטיקה של ההיסטוריוגרפיה‪.‬‬

‫‪ 1 26‬בפרשנות כזאת תומך במיוחד בילדה‪ ,‬נגד אפיון‪ ,‬עמ' ‪ ,107‬וראו הפניותיו בהערה ‪ .40‬גריי‪ ,‬דמויות נבואיות‪ ,‬עמ' ‪,15‬‬
‫מצביעה על הבעייתיות במשפט זה‪ ,‬אבל לאור שיקולים נוספים היא נוטה לקבל שתפיסתו של יוספוס את עצמו הייתה‬
‫כשל נביא (שם‪ ,‬עמ' ‪ .)79-78‬פלדמן‪ ,‬נביאים ונבואה‪ ,‬עמ' ‪ ,407-397‬יוצא נגד גישות אלו‪ .‬לדבריו‪ ,‬יוספוס היה מודע היטב‬
‫לכך שבימיו כבר פסקה הנבואה ואדרבה‪ ,‬משפט זה מבחין בין הנביאים שקדמו לו לבין יוספוס עצמו‪ .‬ואולם יש לציין‬
‫שפלדמן קורא את יוספוס בזיקה לדברי חז"ל‪ ,‬שהנבואה פסקה בתחילת ימי בית שני ולשיטתו גם יוספוס חשב כך‪ .‬על‬
‫שיטת יוספוס בעניין הפסקת הנבואה ראו בערכים הכוהן הגדול ואלכסנדר מוקדון; יוחנן ובת הקול; הקרע עם הפרושים‪.‬‬

‫‪ 127‬הול‪ ,‬היסטוריות‪ ,‬עמ' ‪ ;30-28‬בילדה‪ ,‬נגד אפיון; בילדה‪ ,‬יוספוס ואפוקליפטיות‪ ,‬עמ' ‪.48-47‬‬
‫‪ 1 28‬בהקשר זה חשוב לעמוד על הקרבה של יוספוס במלחמת היהודים לספר דניאל‪ ,‬קרבה הבאה לידי ביטוי הן בפענוח‬
‫ההיסטוריה והן במשמעות המוסרית והתאולוגית שלה‪ .‬ראו מייסון‪ ,‬יוספוס ודניאל‪ ,‬וראו גם בערך הכוהן הגדול ואלכסנדר‬

‫מוקדון‪.‬‬

‫‪645‬‬