Page 116 - josephus_volume_two
P. 116

‫ספסיינוסאל האובנה‬

          ‫של ההכרזה לא יכלו להיות רק בגדר הרחבה ספרותית של הגרסה הפשוטה של נו"א‪ ,‬אלא הם בגדר‬
                                              ‫סיפור אחר‪ ,‬שרק גרעין הדרשה המשותף קושר אותו לנוסח האחר‪  1 .‬‬

          ‫אף על פי שאי אפשר להגדיר מערכת יחסים כרונולוגית בין שני הנוסחים של נבואת ריב"ז (אדר"נ נו"א‬
          ‫לעומת יתר הגרסות)‪ ,‬אפשר להציע כרונולוגיה יחסית לשלוש הגרסות המקבילות של סיפור ההכרזה‬
          ‫והנבואה (אדר"נ נו"ב‪ ,‬איכ"ר‪ ,‬בבלי)‪ .‬מסתבר שהנוסח הקצר והתמציתי של אדר"נ נו"ב מקורי יותר וקדום‬
          ‫יותר‪ .‬נקל לעמוד על ההרחבות הרטוריות שבאיכ"ר‪ :‬במקום המפגש המידי בין ריב"ז לאספסיינוס ישנה‬
          ‫אפיזודה מקדימה שבה ריב"ז פוגש את החיילים והללו מביאים לפני מצביאם את ריב"ז‪ ,‬על פי בקשתו;‬
          ‫ההסבר של אספסיינוס לחששו הוא ודאי הרחבה של הקריאה המצומצמת 'הרגתני'; והתיאור של‬
          ‫'בחינת ריב"ז' בחדר האטום אינו 'אלא גלגול מצועצע ומפותח (בעל מגמות משלו) של האמור באדר"נ‬
          ‫נו"ב'‪   1 .‬הבבלי רחוק עוד יותר‪ ,‬וניכרים בו לא רק שיבושי מסירה אלא גם ניסיונות הרמוניזציה‪ .‬ריב"ז‬
          ‫מכתיר את אספסיינוס במילים 'שלם עלך מלכא'‪ .‬ייתכן והביטוי מבוסס על 'שלום עליך רבי ומורי'‪ ,‬והוא‬
          ‫ודאי מורה על חוסר ידיעה של הנוסחה הלטינית או תרגומה‪ .‬חשוב מכך‪ ,‬אספסיינוס בתגובה אינו חושש‬
          ‫לחייו שלו‪ ,‬אלא רוצה לגזור דין מוות על ריב"ז דווקא‪ .‬זוהי כמובן התפתחות הגיונית וסבירה מצד מספר‬
          ‫שאינו מכיר את אספסיינוס‪ ,‬ומניח שמצביא רומאי תמיד יימצא בעמדת עליונות על פני חכם יהודי‪.‬‬
          ‫לבסוף‪ ,‬הבבלי אף משנה את תוכן הדרשה הנבואית‪' :‬אמ' ליה דקאמרת לאו מלכא אנא איברא מלכא‬
          ‫את‪ ,‬דאי לאו מלכא את לא הוה מימסרא ירושלם בידך דכתיב "והלבנון באדיר יפול" (ישעיהו י ‪')34‬‬
          ‫(=אמר לו‪ :‬ומה שאמרת שאינך מלך‪ ,‬שקר‪ ,‬אלא מלאך אתה‪ ,‬שאם אין אתה מלך ירושלים לא הייתה‬
          ‫נמסרת בידיך‪ ,‬וכתוב 'והלבנון באדיר יפול')‪ .‬ריב"ז לא ניבא את שרפת המקדש אלא את נפילת ירושלים‪.‬‬
          ‫נראה לי ששינוי זה אינו מקרי ואינו נובע משיבוש במסירה‪ ,‬שהרי מיד לאחר מכן מובאת הדרשה 'ואין‬
          ‫לבנון אלא בית המקדש'‪ .‬השינוי נובע מן הצורך להתאים את הנבואה למתנה‪ :‬כנגד מסירת ירושלים‬

                                  ‫והמקדש בידי אספסיינוס מעניק הקיסר הרומי הטרי את יבנה וחכמיה לריב"ז‪  1 .‬‬
          ‫שיקולים אלו כוחם יפה לקביעת הכרונולוגיה היחסית של הקטעים העוסקים בנבואת ריב"ז בלבד‪,‬‬
          ‫אבל אין בכך כדי להסיק על הכרונולגיה היחסית והמוחלטת של חוליות נוספות המרכיבות את סיפור‬
          ‫יציאת ריב"ז (המצור‪ ,‬הרעב ועוד)‪ ,‬כמו גם של הסיפור בכללו‪ .‬פרשה זו כידוע נידונה רבות במחקר ונראה‬
          ‫שהועלו כמעט כל ההצעות האפשרויות להסבירה‪   1 .‬אסתפק אפוא בשתי הערות‪ :‬האחת בנוגע לאיכ"ר‬
          ‫והאחרת בנוגע לבבלי‪ .‬שתי ההערות הללו‪ ,‬כל אחת על פי דרכה‪ ,‬תתרום להעמדה מפותחת ומורכבת‬

                                     ‫יותר של שאלת היחס בין סיפורו של יוספוס לגרסות חכמים על יציאת ריב"ז‪.‬‬

            ‫‪ 1	 78‬על סימני הקדמות בלשונו של נו"ב ראו קיסטר‪ ,‬ביאורים‪ ,‬עמ' ‪( 497‬אך ראו גם דברי ההסתייגות!)‪ .‬עם זאת איני רואה‬
                             ‫אפשרות לטעון שנו"א הוא גרסה דלילה ומפושטת של נו"ב‪ .‬מוטב לראות את שתי הגרסות כעצמאיות‪.‬‬
                                                                                                                   ‫‪ 1	 79‬קיסטר‪ ,‬ביאורים‪ ,‬עמ' ‪.518‬‬

            ‫‪ 	180‬נראה שהעדר יחידות מרכזיות מנוסח הבבלי‪ ,‬כגון מעצר ריב"ז בחדר החשוך‪ ,‬אינו מאפשר לראות באיכ"ר מקור ישיר‬
                                                                                                                     ‫לבבלי‪ ,‬וראו הדיון להלן‪.‬‬

            ‫‪ 	181‬לסקירת ההצעות השונות ראו צפתמן‪ ,‬ראש וראשון‪ ,‬עמ' ‪ .107-106‬כל ההצעות שהועלו מבוססות על ההנחה שכל‬
            ‫מקור הוא יחידה עצמאית שכל חלקיה מאוחרים או מוקדמים ביחס למקורות אחרים‪ .‬הנחה זו נובעת‪ ,‬שלא במודע‪ ,‬מכך‬

                   ‫שהמקורות השונים ניתנים לקריאה כחיבורים סגורים‪ .‬למעשה המצב עשוי להיות מורכב יותר כפי שאראה להלן‪.‬‬

‫‪655‬‬
   111   112   113   114   115   116   117   118   119   120   121