Page 117 - josephus_volume_two

‫רחש ןב ריאמ‬

‫א‪ .‬לחוליותיה של אגדת ריב"ז באיכ"ר‬

‫אף שנאמר שאיכ"ר מציג גרסה מורחבת‪ ,‬מפותחת ואף מצועצעת משהו של פגישת ריב"ז ואספסיינוס‪,‬‬
‫אין בכך כדי ללמד שכלל המסורות במדרש זה מאוחרות מאדר"נ‪ .‬אדרבא‪ ,‬הן המסורות השונות‬
‫והייחודיות באיכ"ר והן קווי התפר הגסים ביניהן מלמדים על קדמותן של חלק מהמסורות‪ .‬אלון היה‬
‫הראשון שציין את מקוריותה של המסורת באיכ"ר‪ .‬אליבא דאלון‪ ,‬ריב"ז לא היה יכול לבקש בתנאי‬
‫הימים ההם את יבנה‪ ,‬וזו אינה אלא תוספת מאוחרת‪ .‬הבקשות להצלת קרובים וחכמים‪ ,‬הנמסרות‬
‫באיכ"ר‪ ,‬קרובות יותר למצבו של ריב"ז כעציר מכובד במחנה הרומי‪ 1 .‬מדרש איכ"ר מגלה גם היכרות עם‬
‫פרט נוסף של המציאות ההיסטורית במקמו את ריב"ז בגופנא‪ ,‬שהייתה‪ ,‬לדברי אלון‪ ,‬מעין מחנה מעצר‬
‫לנכבדי היהודים‪ 1 .‬על דברי אלון יש להוסיף את שנאמר לעיל לגבי הדמיון בין הרשאתו של טיטוס‬
‫ליוספוס להציל את קרוביו לבין נכונותו של אספסיינוס באיכ"ר להציל תלמידי חכמים ומקורבים של‬
‫ריב"ז‪ .‬מסורות אלו ייחודיות לאיכ"ר‪ ,‬ולא רק שהן מעוגנות ברקע הראלי של מה שהיה אפשר להשיג‪,‬‬

‫כפי שכותב אלון‪ ,‬אלא שהן מגלות קרבה לסיפורו של יוספוס עצמו‪.‬‬
‫מנגד יש באיכ"ר מסורות מאוחרות מאוד שאין להן שום קשר לדברי יוספוס או לאירועי המרד הגדול‪.‬‬
‫פתיחת הסיפור‪ ,‬המציינת את ארבעת הדוכסים שצרו על ירושלים‪ ,‬מתאימה לימי דיוקלטיאנוס ואילך‪,‬‬
‫שכן רק מהזמן ההוא ניתן למפקדים הצבאיים של הפרובינקיות התואר ‪ 1 .dux‬שמו של הדוכס הערבי‬

‫אבגר‪/‬פנגר קשור לאגדה על התנצרותה של מלכות אדסה‪ ,‬שנוצרה רק במהלך המאה השלישית‪ 1 .‬‬
‫סיפור יציאת ריב"ז באיכ"ר עשוי חוליות חוליות‪ ,‬חלקן קדומות‪ ,‬ומהדהדים בהן בבירור אירועים‬
‫ומעשים מימי המרד הגדול‪ ,‬וחלקן מאוחרות‪ ,‬ומשקפות סיפורים ומעשים שנתהוו מאות שנים לאחר‬

‫‪ 182‬אלון‪ ,‬מחקרים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.252-251‬‬
‫‪ 183‬על גופנא כמחנה מעצר לכוהנים‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .227-226‬על גופנא כמקום מעצרו של ריב"ז‪ ,‬ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ ,242‬הערה‬
‫‪ .68‬מסקנותיו של אלון לגבי קדמותה של המסורת באיכ"ר‪ ,‬ובייחוד לגבי גופנא‪ ,‬נתקבלו בידי קיסטר‪ ,‬ביאורים‪ ,‬עמ' ‪,517‬‬

‫הערה ‪.195‬‬
‫‪ 1 84‬על הרפורמה המנהלית של דיוקלטיאנוס ראו קסקיו‪ ,‬מדינה‪ ,‬עמ' ‪ ,180-179‬ובכך נדחו דבריו של דרנבורג‪ ,‬משא ארץ־‬
‫ישראל‪ ,‬עמ' ‪ ,155‬שביקש לזהות בדרשה זו את המלכים שסייעו לאספסיינוס‪ .‬אורבך‪ ,‬מחקרים‪ ,‬ב‪ ,‬עמ' ‪ ,691‬היה הראשון‬
‫לעמוד על כך‪ ,‬והסיק מכאן שמסורת איכ"ר מאוחרת מהבבלי‪ .‬כהן‪ ,‬יוספוס‪ ,‬עמ' ‪ ,254-253‬הערה ‪ ,30‬שהתבסס על תוארו‬
‫של אבגר‪ ,‬דוכס ערביא‪ ,‬טען שהמדרש משקף את המציאות של המאה השביעית לאחר עליית האסלאם‪ .‬אופנהיימר‪ ,‬יחסי‬
‫יהודים וערבים‪ ,‬עמ' ‪ ,19‬מקדים את זמנו של המדרש לרפורמות של דיוקלטיאנוס ולראשית המאה הרביעית‪ ,‬ובעקבותיו‬
‫ישראלי־טרן‪ ,‬אגדות החורבן‪ ,‬עמ' ‪ .29‬ראו גם בער‪ ,‬ירושלים‪ ,‬עמ' ‪ .171‬טל אילן הציעה בספר זה את האפשרות שרק‬
‫התואר הוא מאוחר‪ ,‬ואילו הזכרת ההתייעצות בדבר גורלו של המקדש משמרת הדים למסורת שהתפתחה סמוך לאירועי‬

‫החורבן‪ ,‬ראו בערך מועצת המלחמה של טיטוס‪.‬‬
‫‪ 185‬על התנצרות אדסה ראו אוסביוס‪ ,‬היסטוריה כנסייתית א‪ .13 ,‬על מסורת זו ושורשיה ראו מירקוביץ'‪ ,‬קונסטנטינוס‪ .‬על‬
‫הופעתה של אגדת אבגר במחזור אגדות החורבן ראו בער‪ ,‬ירושלים‪ ,‬עמ' ‪ ,175‬ובעקבותיו ישראלי־טרן‪ ,‬אגדות החורבן‪,‬‬
‫עמ' ‪ ,60-59‬המעבירה את מוקד העימות לגרסת אוסביוס‪ ,‬ולאחרונה צפתמן‪ ,‬ראש וראשון‪ ,‬עמ' ‪ .186-163‬עם זאת‪ ,‬יש‬
‫הטוענים שייתכן שמכתבי אבגר לטיבריוס‪ ,‬שבהם הוא מאיץ בטיבריוס להיפרע מהיהודים‪ ,‬מקורם באגדה שנוצרה במאה‬
‫הראשונה לספירה (רמלי‪ ,‬עקבות)‪ .‬אם כך‪ ,‬שמא גם אגדת אבגר באיכ"ר קדומה מהתאריכים שהוצעו לה? לגבי האגדה על‬
‫ריפוי אספסיינוס ביקש בער למצוא את מקורה בסיפור ימי ביניימי דומה מאוד‪ ,‬אלא שגיבוריו הם טיטוס כקיסר ויוספוס‬
‫כמרפא‪ .‬בער‪ ,‬בשונה מקודמיו שטענו שמקור האגדה הוא בתלמוד (ראו הסקירה אצל בער‪ ,‬ירושלים‪ ,‬עמ' ‪,)182-180‬‬
‫משוכנע שאגדת יוספוס וטיטוס קדמה לנוסח היהודי‪ .‬בער סבור שהדברים כבר נאמרו אצל אורוסיוס (שם‪ ,‬עמ' ‪ ,)183‬אם‬
‫כי אורוסיוס שבידינו (היסטוריה ז‪ )9 ,‬מכיר רק את נבואת יוספוס בנוסח דומה לזה של סווטוניוס‪ ,‬ואת הנבואה הסתומה‬

‫על יציאת השליטים מיהודה‪ .‬יובל‪ ,‬מיתוסים משותפים‪ ,‬עמ' ‪ ,97‬דחה את דברי בער בעניין הזה‪.‬‬

‫‪656‬‬