Page 119 - josephus_volume_two
P. 119
רחש ןב ריאמ
מהעיר את אנשיו ,ואילו לפני כן ריב"ז הוא שביקש את הוצאתם .לכאן נקשר סיפור העוסק בר' צדוק,
אך אין לו זיקה של ממש להמשך העלילה 1 .
לענייננו חשוב במיוחד לעמוד על מקומה של הנבואה באיכ"ר .יחידת הדיון הארוכה בין ריב"ז
לדוכסים קוטעת את הרצף המתבקש בין הוכחת סגולותיו של ריב"ז (הניבוי והריפוי) לבין המתנה
המצופה שלה הוא זוכה בעקבותיהם .אבל גם לאחר מכן הקשר בין שתי היחידות -המתנה והנבואה -
אינו ברור 1 .ריב"ז עצמו 'שוכח' ,כאמור ,את נבואתו בבקשו מאספסיינוס להרפות מירושלים 1 .ריפויו
של ר' צדוק נקשר אסוציאטיבית ובמהופך עם ריפויו של אספסיינוס ,אך גם כאן ריב"ז 'שוכח' או אינו
מפגין את סגולות הריפוי שלו עצמו ,והוא נזקק לרופאיו של אספסיינוס .חשוב מכך ,הנבואה והמתנה או
המתנות שבעקבותיה אינן מסיימות את הסיפור .אדרבא ,התהליך המפותל של הענקת המתנות ,שנפתח
בדחיית בקשת ריב"ז ,כבר רומז שהללו אינן תכליתו של הסיפור 1 .הסיפור לא מסתיים בהקמת מרכז
חדש מחוץ לירושלים ,דבר שיעמיד את הסיפור כאגדת ייסוד ומעבר מהמרכז הישן לחדש ,אלא חוזר
לדוכס הרשע ומתאר את מותו' :ופגעה בו קללתו של רבן יוחנן בן זכאי' .סיום זה מעמיד את הסיפור
כולו כמאבק בין ריב"ז לדוכס ומתחבר היטב לפתיחת הסיפור המזכירה את ארבעת הדוכסים 1 .
ב .גרסת הבבלי ליציאת ריב"ז
גרסת הבבלי בלולה מהגרסות השונות שנידונו ,יחד עם עיבודים מרחיקי לכת ותוספות מקוריות .תוספות
ועיבודים אלו עשו את סיפורי החורבן בכלל ואת סיפור יציאת ריב"ז בפרט למלוכדים ולקוהרנטיים
יותר 1 .איכ"ר מציע כאמור מניע אישי ליציאת ריב"ז ,אבל עקב כך רצונו של ריב"ז לפגוש את אספסיינוס
1 91אלון ,מחקרים ,א ,עמ' ,257-256פקפק במקוריות הסיפור וראה בו תוספת מאוחרת לסיפור היציאה ,ובעקבותיו ישראלי־
טרן ,אגדות החורבן ,עמ' .68ראו גם שאלותיה של צפתמן ,ראש וראשון ,עמ' .153-152
1 92מקובל לראות במתנות של אספסיינוס גמול על הנבואה .הדגיש זאת במיוחד אלון ,מחקרים ,א ,עמ' .251ראו גם :ניוזנר,
ריב"ז ,עמ' ;121-120ישראלי־טרן ,אגדות החורבן ,עמ' ;60סלדריני ,ריב"ז ,עמ' ,192-191ולדידו ,סיפור הריפוי הוא
תחיבה מאוחרת חסרת השפעה ,שם ,עמ' .197-196צפתמן ,ראש וראשון ,עמ' ,147עמדה על כך שהגמול אמור היה
לבוא הן על הנבואה והן על הריפוי .יובל ,מיתוסים משותפים ,עמ' ,95שביקש להשוות את נבואת ריב"ז לסיפור נוצרי
מאוחר על ריפויו של הקיסר בידי יוספוס ,ציין שבסיפור הנוצרי הגמול הוא על הריפוי בלבד ,ואילו מהסיפור היהודי
משתמע שהגמול הוא על הריפוי והנבואה.
1 93מעניינת תשובת אספסיינוס' :כל עצמן לא המליכוני בני רומי אלא על עסק המדינה' .לכאורה אספסיינוס 'מזכיר' לריב"ז
שסיבת הכתרתו היא המלחמה על ירושלים ,אבל קשה לראות כאן קשר של ממש לנבואה ,ובייחוד יש לשים לב שבמוקד
הנבואה עומד הבית (הדין ביתא) ,וכן בדברי אבגר (כל יומין דהא ביתא קיים) ,ואילו כאן מדובר על 'מדינה'.
194על דחיית בקשות ריב"ז ראו ישראלי־טרן ,אגדות החורבן ,עמ' .60בניגוד לדעתה ,נראה שאספסיינוס נענה לבקשתו
השנייה של ריב"ז לפתוח את השער המערבי (חזן־רוקם ,רקמת חיים ,עמ' ;197צפתמן ,ראש וראשון ,עמ' .)151-148
צפתמן וחזן־רוקם סבורות שהמספר שם בפי ריב"ז בקשה בלתי אפשרית (הצלת ירושלים) כדי לנקותו מאשמה ולעז
של דורות מאוחרים יותר (חזן־רוקם ,רקמת חיים ,עמ' ;197צפתמן ,ראש וראשון ,עמ' .)147ייתכן שכך ,אבל לדחייה זו
יש משמעות נוספת ,דהיינו צמצום איכותו של הגמול ועל ידי כך גם צמצום חשיבותה ומשמעותה של הנבואה .לאור זה
עולה מרכזיותו של הסיום באיכ"ר ,המתאר את הנקמה בדוכס הרשע.
1 95בעניין זה עסקתי בהרחבה במקום אחר (בן שחר ,היסטוריה ,עמ' .)210-207
1 96כאשר בוחנים את היחידה הרחבה יותר של אגדות החורבן ,הפותחת בסיפור קמצא ובר קמצא ומסתיימת בהתגיירותו
של אונקלוס (בן אחותו של טיטוס) ,אפשר לעמוד על נקלה ,על ידי השוואת המקבילות ,על המקורות הרבים ששולבו
בסיפורו של הבבלי :קמצא ובר קמצא והקרבן לשלום הקיסר -איכ"ר ד ,ב (וראו הערך ביטול הקרבן לשלום הקיסר);
נירון וראשית המצור -אין מקבילה; שלושת העשירים ושרפת התבואה -איכ"ר א ,ה -שרפת מחסני המזון מופיעה
658
