Page 124 - josephus_volume_two

‫ספסיינוסאל האובנה‬

‫לנכבדים ובעלי השפעה מקרב האוכלוסייה המקומית היה תקף לא רק כלפי יוספוס; על כן ייתכן‬
‫שההטבות שקיבל ריב"ז אינן הד לסיפורו האישי של יוספוס דווקא‪ ,‬אלא לנוהל רחב יותר שהפעילו‬

‫הרומאים כלפי נכבדים יהודים‪ 2 .‬‬
‫ההסתייגות השנייה נוגעת למהימנותם של דברי יוספוס באוטוביוגרפיה שלו‪ .‬במלחמת היהודים אין‬
‫זכר לפעולתו בתחום פדיון שבויים‪ ,‬על אף שנוכחתו כתועמלן רומי מתועדת היטב‪ .‬עוד מספר יוספוס‬
‫במלחמת היהודים‪ ,‬שלאחר נפילת ירושלים נכנס טיטוס לעיר וסקר את ביצוריה‪ .‬במהלך הסיור הוא‬
‫שחרר 'את כל האנשים שנאסרו ביד העריצים והיו במגדלים' (מלח' ו ‪ .)412‬הואיל ויוספוס מספר בח"י‬
‫שהוא שחרר את אחיו‪ ,‬בני משפחתו ועוד מקורבים‪ ,‬הדעת נותנת שהללו לא נמנו עם המורדים‪ ,‬אלא עם‬
‫מתנגדי המרד‪ 2 .‬אם כך‪ ,‬שמא האסירים שטיטוס שחרר‪ ,‬חלקם לפחות‪ 2 ,‬לא היו אלא האנשים שיוספוס‬
‫טוען שהוא שחרר? לשון אחר‪ ,‬ייתכן שבערוב ימיו‪ ,‬בעת שכתב את הסעיפים האחרונים באוטוביוגרפיה‪,‬‬
‫ייחס יוספוס לעצמו את מעשהו של טיטוס‪ 2 .‬אם כך‪ ,‬אזי בקשת השחרור של ריב"ז אינה תלויה דווקא‬

‫בסיפורו האישי של יוספוס‪ ,‬אלא במעשיו של טיטוס מיד לאחר החורבן‪.‬‬
‫סיכומו של דבר‪ ,‬במרוצת מאות השנים שלאחר החורבן הילכו סיפורים שונים על אירועי הימים ההם‬
‫בקרב קבוצות שונות‪ .‬סיפורים אלו נאגדו‪ ,‬נאספו ונערכו באוספים שונים‪ .‬הגרסות השונות של סיפורי‬
‫החורבן בקורפוסים של חז"ל הם ביטוי הן למגוון הסיפורים והן ליכולתם של העורכים לדלות חוליות‬

‫הרומאים‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬שוורץ‪ ,‬יוספוס ופוליטיקה יהודאית‪ ,‬עמ' ‪ ,80‬קיבל את הדברים כפשוטם והצביע על היתרונות‬
‫שבמדיניות כזאת‪ .‬וראו במיוחד את דבריו נגד אלון‪ ,‬שם‪ ,‬הערה ‪.94‬‬

‫‪ 211‬שוורץ‪ ,‬יוספוס ופוליטיקה יהודאית‪ ,‬עמ' ‪ .81-80‬אבל גודמן‪ ,‬מעמד‪ ,‬עמ' ‪ ,233-231‬סבור‪ ,‬בדומה לאלון (הערה קודמת)‪,‬‬
‫שכבר במהלך המלחמה קבלו הרומאים החלטה עקרונית שלא להישען עוד על ההנהגה המקומית‪ ,‬והיחס האדיב היה מן‬

‫השפה ולחוץ בלבד ולצורכי המלחמה‪.‬‬
‫‪ 2 12‬חיי יוסף‪ ,‬מהדורת מייסון‪ ,‬עמ' ‪ ,166‬הערה ‪ ,1721‬מסיק על סמך ח"י ‪ ,419‬שאחיו של יוספוס‪ ,‬ששוחרר על ידו‪ ,‬נכלא בידי‬
‫המורדים יחד עם אביו (מלח' ה ‪ .)545–544 ,533‬הואיל ואחיו שוחרר יחד עם עוד חמישים ידידים‪ ,‬יש להניח שגם אלו‬

‫נאסרו בידי המורדים‪.‬‬
‫‪ 2 13‬מייסון סבור שהקבוצה השלישית ששחרר יוספוס ומנתה ‪ 190‬איש (ח"י ‪ )419‬נבחרה מהאנשים שנשבו בידי הרומאים‬
‫בהר הבית (מלח' ו ‪ ,)419-414‬וזאת מפני שיוספוס מספר שהוא מצא את האנשים בסביבת המקדש (חיי יוסף‪ ,‬מהדורת‬
‫מייסון‪ ,‬עמ' ‪ ,166‬הערה ‪ .)1725‬אם כך‪ ,‬קבוצה זו אינה יכולה להיות זו ששחרר טיטוס ונמצאה במגדלים (מלח' ו ‪.)412‬‬
‫‪ 214‬מהסעיפים האחרונים של חיי יוסף עולה תמונה שונה‪ ,‬שלא לומר הפוכה‪ ,‬של פעילותו בירושלים בזמן המצור‪ .‬כאמור‪,‬‬
‫במלחמת היהודים יוספוס נואם פעמיים בפני אנשי ירושלים ומפציר בהם להיכנע‪ .‬לעומת זאת‪ ,‬בח"י הוא מסתפק רק‬
‫בתיאור ניסיונות ההתנקשות בחייו מצד היהודים והרומאים (ח"י ‪ .)416‬מנגד הוא מרחיב בעניין פעולתו לשחרור שבויים‬
‫(ח"י ‪ ,)421-418‬ועל כך לא נאמר דבר במלחמת היהודים‪ .‬הסתירות בין ח"י למלחמת היהודים נידונו בהרחבה בידי כהן‪,‬‬
‫יוספוס בגליל‪ ,‬אבל הוא לא התייחס לעניין הזה‪ .‬גם פנינה שטרן‪ ,‬שעסקה לאחרונה בחיי יוסף‪ ,‬לא התייחסה לסתירה זו‪.‬‬
‫נראה שאפשר ליישם במקרה זה כמה מסקנות כלליות שהעלה המחקר על האוטוביוגרפיה של יוספוס‪ .‬מייסון בחיי יוסף‪,‬‬
‫מהדורת מייסון‪ ,‬עמ' ‪ ,xlix-xlvii‬טען שמגמתו העיקרית של הספר היה פרסום שמו הטוב של יוספוס‪ ,‬הן על ידי הכפשת‬
‫אויביו והן על ידי תיאור חיובי שלו עצמו‪ .‬לענייננו חשוב לציין‪ ,‬שלדעת מייסון האמת ההיסטורית לא עניינה את יוספוס‬
‫כלל כשכתב את החיבור הזה‪ ,‬בניגוד לדרך שכתב את מלחמת היהודים‪ .‬הוא שינה שמות‪ ,‬תאריכים ופרטים אחרים כדי‬
‫שדמותו תבהיק באור חיובי‪ .‬פנינה שטרן‪ ,‬חיי יוסף‪ ,‬עמ' ‪ ,79-77‬מוסיפה על כך שהואיל וח"י יועד להגנת המוניטין של‬
‫יוספוס בקרב קהל נכרי‪ ,‬היה חשוב לו להציג את עצמו כמי שזכה להענקות והטבות מהמשפחה הקיסרית‪ ,‬ובכלל זה‬
‫נכסים והיענות לבקשות אישיות‪ .‬אי לכך ברור שליוספוס לא היה עניין להזכיר את מעשיו כמוכיח בשער לאנשי ירושלים‬

‫ערב החורבן‪ ,‬והוא העדיף להציג את עצמו כמי שמנסה להציל את היהדות והיהודים לאחר החורבן‪.‬‬

‫‪663‬‬