Page 118 - josephus_volume_two
P. 118
ספסיינוסאל האובנה
החורבן .עריכת המסורות הללו נעשתה על פי סדר כרונולוגי .העלילה פותחת במצור ומסתיימת בכיבוש
העיר והריסת חומותיה ,אך מבעד לסדר הכרונולוגי אפשר להבחין היטב ביחידות השונות ,שלא נארגו
במהודק לנרטיב קוהרנטי ומגובש ספרותית ,וכפי שכתבה חזן־רוקם' :בעצם ענייננו כאן בשני סיפורים
המשולבים זה בזה .עלילת ארבעת הדוכסים מהווה סיפור מסגרת לעלילת רבן יוחנן בן זכאי ,כשבחלקו
האחרון של הסיפור שתי העלילות נקשרות זו לזו' 1 .גם לשונות הפתיחה לחלק מהמסורות באיכ"ר
מגלות את התפרים הגסים שבהן חוברו ,ושמא מוטב לומר ,סודרו בזו אחר זו .ראשית ,עצם בואו של
ריב"ז לאספסיינוס אינו נהיר .בניגוד לאדר"נ ,שבו מוצג ריב"ז כ'אוהבו של קיסר' ושמו ומעשיו ידועים
לאספסיינוס כבר לפני המפגש ,באיכ"ר ריב"ז אינו מנסה להניא את המורדים ואספסיינוס אינו יודע
עליו דבר 1 .כאשר החליט ריב"ז לצאת מן העיר בעקבות הרעב הקשה וההבנה שאין אפשרות להמשיך
ולהלחם הוא אומר' :כל סמא דמילתא איפוק לי מן הכא' (כל עיקרו של דבר אצא לי מכאן) .הוא יוצא
אפוא לטובת עצמו ואינו רומז דבר על כוונתו לפעול לטובת הכלל 1 .אבל מיד לאחר צאתו מן העיר אנו
מוצאים אותו מטייל בחיילותיו של אספסיינוס בלי שום קשר למה שנעשה ונאמר לפני כן 1 .
חוסר הקשר בין החוליות השונות של סיפור המעשה עולה גם מלשונות ההצעה שבהן הן פותחות.
לאחר ההתנצחות בין ריב"ז לדוכסים יש מעין פתיחה לעניין חדש שלא קשור לסיומו של הדיון' :כי אתא
אספסיינוס מכבש מדינתא אמ' לרבן יוחנן' (כאשר בא אספסיינוס לכבוש את העיר אמר לרבן יוחנן).
זוהי הפתיחה למשא ומתן עם אספסיינוס ,שבמרכזו הניסיון האחרון של ריב"ז להציל את ירושלים.
אפיזודה זו מתעלמת לחלוטין מכישלונו של החכם בוויכוח עם אבגר ,ויותר מזה ,היא לכאורה 'שכחה'
את נבואתו על הכתרת אספסיינוס וחורבן המקדש .לאחר מכן שוב מובאת פתיחה דומה' :כי אתא
מכבשינה' -אספסיינוס בא פעם נוספת לכבוש את ירושלים 1 ,וכעת הוא שמציע לריב"ז להוציא
186חזן־רוקם ,רקמת חיים ,עמ' .188-187
187אלון ,מחקרים ,א ,עמ' ,249-248הסיק מכאן שריב"ז של איכ"ר תמך במרד ודגל בטקטיקה הגנתית ,שבה תמכו עשירי
ירושלים ,לעומת הנטייה ההתקפית של המורדים .מסקנה זו נראית רחוקה ולא רלוונטית לסיפור המעשה .ישראלי־טרן,
אגדות החורבן ,עמ' ,55-54כבר ציינה שמסתבר שריב"ז 'התנגד למעשי המורדים ,כבר לפני שהשתרר הרעב' (שם ,עמ'
.)52טרופר ,ריב"ז ,עמ' ,140-138חיזק גישה זו בהצביעו על דרשות תנאיות שמהן עולה דמותו המתונה של ריב"ז ,ואלו
מחייבות אותנו לקרוא את איכ"ר על פי פרשנותה של ישראלי־טרן ובניגוד לשיטת אלון.
188זו גם מסקנתה של צפתמן ,ראש וראשון ,עמ' .141
1 89על כך יש להוסיף שריב"ז פונה לחיילים ושואל 'אן מלכא?' (היכן המלך) ,אולם באותו הזמן אספסיינוס טרם היה למלך
(וזה הרי ִלּבּה של נבואת ריב"ז) ,וכיצד יכלו הללו לדעת שכוונתו לאספסיינוס? ישראלי־טרן ,אגדות החורבן ,עמ' ,56
כתבה שריב"ז ביקש להפיץ את בשורת ההתקסרות אצל חיילי אספסיינוס ובכך לסלול את הדרך לפגישה עמו ,אבל נראה
יותר שיש כאן שאילה מטופוס ספרותי של פגישה עם משמר המלך לפני הפגישה עם המלך עצמו ,בלי שים לב למהלך
הייחודי של הסיפור .על פגישה עם משמר המלך ראו לדוגמה סכוליון א לכ"א בכסלו ,וראו נעם ,מגילת תענית ,עמ' ,264
ובערך הכוהן הגדול ואלכסנדר מוקדון.
190בענף א קטעי החיבור והאיחוי בין המסורות יוצרים רושם של מעבר חלק יותר .לאחר סיום הדיון עם הדוכסים נפתחת
היחידה הבאה' :אמר ליה אספסיינוס לרבן יוחנן בן זכאי :שאיל שאלה ואנא עביד' (אמר לו אספסיינוס לריב"ז ,שאל
שאלה ואני עושה) ,ונראה שזהו המשך הניסיון להציל את העיר .רק בפתיחת האפיזודה הבאה נאמר' :מן דכבשה אמ'
ליה .'...ענף א ויתר על הפתיחות המיוחדות ,ובאמצעות המשך הדיאלוג באפיזודה הראשונה והשימוש בפסוקית זמן
באפיזודה השנייה יצר רושם של תיאור רצוף ,אם כי בעיות התוכן נותרו בעינן.
657
