Page 236 - josephus_volume_two
P. 236
שדקמה תפרש תעב םינהוכה תהתאבדו
נבוכדנצר עוסק כמעט אך ורק במעשי הצבא הבבלי .ההתייחסויות היחידות לנצורים נוגעות לרעב
הכבד ששרר בירושלים (מלכים ב כה ;3ירמיהו נב )6ובריחת צדקיהו ואנשיו מן העיר (מלכים ב כה ;5-4
ירמיהו נב .)8-7גם במגילת איכה ,המקדישה פסוקים רבים לתלאות המצור ובכלל זה מקרי קניבליזם
(איכה ד ,)10אין רמז להתאבדות במהלך המצור או החורבן.
גזרות אנטיוכוס תרמו לגיבוש האידאל של מוות מרצון כדי להימנע מלעבור על איסורים .מוכרים
במיוחד הסיפורים מספרי המקבים ובהם מותו של אלעזר (מק"ב ו ,)31-18האישה ושבעת בניה (מק"ב
ז; מק"ד ה ,)4–1והתיאור הפלסטי של מות ראזיס (מק"ב יד .)46-37הן מעשה ההתאבדות והן הסיפור
עליו קשורים לשינויים רעיוניים ותרבותיים שחלו ביהדות בתקופה ההלניסטית ,ונראה שתפיסות
הלניסטיות בדבר העדפת המוות על פני החיים תרמו להחדרת האידאל המרטירולוגי לעולם היהודי .גם
התאבדות הכוהנים במהלך החורבן מעוגנת היטב ברקע ההיסטורי והתרבותי של התקופה .מהתקופה
היוונית־רומית יש ביטויים רבים ומגוונים להתאבדות של ציבור ושל יחידים .מפקדי צבא ,חיילים,
ואזרחים שעירם אבדה בקרב התאבדו בקפיצה מהחומות ,בשרפה או בחרב .ככלל ,יש הערכה רבה של
המחברים השונים למי שנספו כאשר אבדה כל תקווה ,גם כאשר המחברים שייכים לצד המנצח .לפני
החורבן כבר אירעו כמה וכמה מעשי התאבדות בירושלים ,שיכלו להיות דגם לחיקוי .יוספוס מספר על
מעשי ההתאבדות וההרג בעת שהמקדש נתפס בידי פומפיוס ( 63לפה"ס):
כוהנים רבים המשיכו בשלוות נפש בעבודת הקודש גם כאשר ראו את האויבים מתקרבים
בחרבות שלופות; הם נטבחו בעודם נוסכים נסך ומעלים קטורת ,שכן עבודת הקודש קדמה
בעיניהם להצלת נפשם .רוב ההרוגים הומתו בידי בני עמם מסיעות יריבות ,רבים מספור
על קניבליזם וסיפור החורבן ראו בערך האם שאכלה את בנה. 12
הגדרת ההתאבדות היא רחבה למדי וכוללת הן מוות אקטיבי שבו האדם ממית את עצמו במו ידיו או על ידי הוראה לאחר, 1 3
או מוות פסיבי שהוא נכונות למות בהסתברות גבוהה מאוד .על ביטויים אלו ראו גודבלט ,התאבדות ,עמ' ,11הערה .5 14
ראו גם דרוג' וטייבור ,מוות אצילי ,עמ' .5-4יש לשים לב שהמקרים שון הנטן הגדיר כמוות אצילי ( )noble deathאצל
יוספוס ,אינם כוללים את כל מקרי ההתאבדות המוזכרים אצלו מפני שלא בהכרח זכו להערכה כלשהי אצל יוספוס (ון 15
הנטן ,מוות אצילי ,עמ' .)195 16
ראו דבריה של טסה רג'ק ,דיאלוג ,עמ' ,122-120על האידאל הסוקרטי והשתקפותו בסיפור מותו של אלעזר .ון הנטן,
מרטירים ,עמ' ,163-156עמד בהרחבה על מוטיבים מקבילים בין סיפורי המרטיריון של ספרי מקבים ב ו־ד לספרות
היוונית־רומית .על מות המרטיר ככפרה ,ועל המוות כמעשה פטריוטי ראו שם ,עמ' .225-213לסיכום הזיקות בין
התופעה היהודית לעולם היווני רומי ,שם ,עמ' .302-301דרוג' וטייבור ,מוות אצילי ,עמ' ,86-85 ,69ציינו שהאמונה
בחיים לאחר המוות ,שמקורה וראשיתה בתקופה ההלניסטית ,תרמה לנכונותם של יהודים למות למען עקרונותיהם.
עוד לעניין הזיקה בין תיאורי המרטיריון בספר מקבים ב ובספר מקבים ד ראו לאחרונה בסלז ,הלניסמוס .כן ראו הנספח
על יקים איש צרורות בערך הניצחון על ניקנור.
לכאורה קשה לסווג את התאבדות הכוהנים כמעשה מרטירולוגי ,אולם צריך לזכור שהמונח 'מרטיריון' טרם היה אז
בשימוש (האזכור הראשון של המונח מרטיריון כמוות אלים למען האמונה הוא במרטיריון של פוליקרפוס משנת 155
לספירה) .נראה שהן התאבדות הכוהנים והן מעשי המרטירים המקבים נחשבו 'מוות אצילי' ,קטגוריה שהייתה מוכרת
ומקובלת בעולם העתיק .על הזיקה בין מרטיריון למוות אצילי ראו מידלטון ,מרטיריון ,עמ' .8-7ון הנטן ,מוות אצילי,
עמ' ,202-200מציין את הקרבה באוצר המילים בין תיאורי המוות האצילי אצל יוספוס לבין סיפורי המרטירים המקבים.
על התאבדות הכוהנים כמרטיריון בדומה למרטירים המקבים ראו וייצמן ,הישרדות ,עמ' .141-140
המקורות השונים נאספו ונידונו בידי חוקרים שבחנו את ההתאבדות במצדה .ראו כהן ,מצדה ,עמ' ;389-387שטרן,
מחקרים ,עמ' .329-322ראו גם את המקרים שציין ון הוף ,התאבדות ,עמ' ,87ועמ' ,266הערה .20
775
