Page 239 - josephus_volume_two
P. 239
רחש ןב ריאמ
תפקיד שונה .יוספוס מתאר בפרוטרוט שתי התאבדויות קבוצתיות במהלך המרד הגדול ,האחת ביודפת
והאחרת במצדה .המבנה הספרותי של שתי ההתאבדויות דומה למדי :הקרב הוכרע ,הצבא הרומי עתיד
לתפוס בהקדם את הלוחמים היהודים ולדון אותם לחיי שבי ועבדות ,וההתאבדות היא מעשה של
בריחה סופית מהשעבוד ודבקות מוחלטת בחירות .בשתי ההתאבדויות נואמים המפקדים ומציגים
את הנימוקים בעד ונגד ההתאבדות .התאבדות קבוצתית נוספת מופיעה בסיפור גמלא .התאבדות זו
אינה מאורגנת וגם לא נישאו נאומים בעניין ,אבל מיתר הבחינות היא דומה למדי לשתי ההתאבדויות
האחרות .גם כאן ההתאבדות היא מוצא אחרון ,לאחר שהקרב הוכרע .ההתאבדויות הקבוצתיות הן
אצל יוספוס והן אצל סופרים יוונים ורומים מציינות את סופה של העיר או הישות שעמדה במלחמה.
דבר זה בולט מאוד בתיאורו של קסיוס דיו .לאחר ההתאבדות מסופר על השבי ולאחריו ניתנים משפטי
סיכום על נפילת ירושלים וחלוקת אותות ההצטיינות למצביאים (קסיוס דיו ,היסטוריה סו.)2-1 ,7 ,
בדומה יש להבין את תיאור התאבדות הכוהנים בספרות התלמודית ,כפי שנראה להלן .לעומת זאת,
התאבדות שני הכוהנים אצל יוספוס היא רק אפיזודה אחת מתוך התיאור הרחב והמפורט של חורבן
המקדש .ההתאבדות גם אינה חותמת את תיאור חורבן המקדש .יוספוס ממשיך ומספר על שרפת בנייני
הר הבית בידי הרומאים (מלח' ו ,)282-281והוא מסיים את תיאור שרפת המקדש במותם של 6,000
איש שעלו לסטיו שהקיף את הר הבית בעקבות נבואה כוזבת .סיום זה מאפשר ליוספוס לסקור את
האותות האלוהיים שקדמו לחורבן והובנו באופן חלקי בלבד בזמנם ( ,)309-288ולהעלות הרהורים על
טיב ההשגחה וההנהגה של האל ( .)315-310
סיפור ההתאבדות לא נועד אפוא לחתום את תיאור החורבן ואף לא את תיאור שרפת המקדש ,אלא
להאיר היבט מסוים בלבד .ההבדל הבולט ביותר בין ההתאבדויות הקבוצתיות להתאבדות שני הכוהנים
נוגע לאופי הבחירה .ההתאבדויות הקבוצתיות מתרחשות במצב של ייאוש קיצוני כאשר המוות או
השעבוד ודאיים .לעומת זאת ,יוספוס מציין במפורש ששני הכוהנים התאבדו אף על פי 'שהברירה
הייתה בידם לעבור אל הרומאים ולהציל את נפשם' .משפט זה הוא המפתח להבנת סיפור ההתאבדות.
בשני מקומות נוספים קושר יוספוס את חייהם של הכוהנים למקדש שזה עתה נחרב .לאחר שהמקדש
הזיקה בין יודפת למצדה הוכרה במחקר ובמיוחד הזיקה בין שני הנאומים .ראו וידאל־נקה ,יוספוס ,עמ' ;15-13לדוקר, 2 7
מצדה ,עמ' ;257כהן ,מצדה ,עמ' ;397רג'ק ,יוספוס ,עמ' .89ראו לאחרונה הסקירה של ברייטון ,סיקריים ,עמ' ,17-5 2 8
29
ובמיוחד את הדיון בנאום יודפת ונאום מצדה ,שם ,עמ' .123-119
על ההבחנה בין התאבדויות ספונטניות למתוכננות ראו שטרן ,מחקרים ,עמ' .333אולם ייתכן שאין זו אלא הבחנה 30
ספרותית ,שכן במקרים מסוימים הסתפק יוספוס בתיאור קצר של ההתאבדות ,ויש שהוא מציע נרטיב רחב ובכלל זה גם 3 1
נאומים ,ראו נוול ,מצדה ,עמ' .284-282
מעניין שגם בהתאבדות זו היה חשוב ליוספוס לציין שהיו ניצולים ,ובמקרה זה ,בדומה למצדה ,שרדו שתי נשים .נראה
גם שיוספוס מציין בכל אחד מהמקרים שהוא מעריך את הנשים שניצלו יותר מאת המתאבדים .בסיפור מצדה הדברים
נאמרים כמעט במפורש בציינו שאחת הנשים שנמלטו 'עלתה בתבונתה ובחינוכה על רוב הנשים' (מלח' ז .)399הנשים
שניצלו בגמלא היו בנות אחותו של פיליפוס בן יקימוס ,שהיה מפקד הצבא של אגריפס והתנגד בעצמו למרד .על פיליפוס
ראו פרייס ,פיליפוס ,וכן בנספח בני בתירא לערך מזימתו ומותו של הורדוס/ינאי .אילן ,נשים ,עמ' ,78מציינת את מידת
העצמאות של הנשים הללו מבעליהן.
וראו על כך עוד בערך פתיחת שערי המקדש.
על פי תיאורו של יוספוס במצדה וביודפת ,שבהן ההתאבדויות היו מתוכננות ,המוות הקרוב והשעבוד היו ודאיים ,והיוו
שיקול מכריע ומניע מרכזי להתאבדות .לגבי יודפת ראו מלח' ג ;358-357לגבי מצדה ראו מלח' ז .324 ,321
778
