Page 240 - josephus_volume_two
P. 240
שדקמה תפרש תעב םינהוכה תהתאבדו
נשרף נותרו על קיר ההיכל כמה כוהנים .הללו נכנעו וירדו ביום החמישי לשרפה וביקשו את רחמי
טיטוס' ,אך הוא השיב כי חלף זמן המחילה ,ומאחר שעבר מן העולם הדבר אשר בזכותו היה עשוי
לחון אותם ,מן הראוי שהכוהנים ייספו אף הם עם המקדש -וציווה להוציאם להורג' (מלח' ו .)322
לכאורה קבע כאן טיטוס מדיניות עקרונית שלפיה בהעדר מקדש אין מקום למחול לכוהנים שמרדו.
לדברי דוד גודבלט ,בדיונו בזיקה שבין דברי טיטוס להתאבדות הכוהנים ,יוספוס שם בפיו של טיטוס
אידאולוגיה כוהנית ותיקה שכרכה את גורל הכוהנים עם גורל המקדש .אידאולוגיה זו באה לידי ביטוי
כבר בהתאבדות הכוהנים בזמנו של פומפיוס ואף בסיפורנו ,במעשיהם של מאיר בן בלגה ויוסף בן
דליה .גודבלט סבור שיוספוס העריך בחיוב את מעשה ההתאבדות ,אולם נראה בעיני שגם אם אכן
הייתה אידאולוגיה כזאת ,יוספוס רצה להרחיק את עצמו ולהסתייג ממנה ,כפי שעולה מהסיפור הבא:
)387באותם ימים עצמם יצא ישוע בן תבותי ,אחד הכוהנים ,לאחר שקיבל מקיסר הבטחה
בשבועה כי יחוס על חייו אם ימסור [לידיו] אחדים מכלי הקודש היקרים )388ומקיר ההיכל
[הוציא ו]מסר שתי מנורות הדומות לאלה הנמצאות בתוך ההיכל ,וכן שולחנות ,קנקנים
ופנכות ,כולם עשויים זהב טהור וכבדים מאד; )389הוא מסר גם את היריעות ובגדי הכוהנים
הגדולים שהאבנים הטובות משובצות בהם וכלים רבים אחרים המשמשים בעבודת הקודש.
)390יתר על כן שומר אוצר המקדש ,ששמו היה פנחס ואשר נפל בשבי ,גילה לשוביו את
הכותנות והאבנטים של הכוהנים ,ארגמן ובוץ רבים השמורים לצרכי תיקון הפרוכת ,ויחד
איתם גם קינמון רב וקציעות ושפע של בשמים אחרים שהיו הכוהנים מערבים ומקטירים
לאלוהים יום יום )391 .הוא מסר גם כלי קודש יקרים אחרים ושכיות חמדה לא מעטות
מאוצרות המקדש; בזכות אלה זכה לחנינה שזכו לה העורקים ,אף כי נלכד בשבי (מלח' ו
.)391-387
אין לקבוע במדויק מתי התרחש המקרה המסופר כאן ,אך נראה שהיה זה בסמיכות זמנים להרג הכוהנים
בפקודת טיטוס ,בפרק הזמן שבין שרפת המקדש להרעשת החומה שהגנה על העיר העליונה (ז' באלול
[מלח' ו .)]392על יהושע בן תבותי נאמר במפורש שהוא כוהן .פנחס ,שהיה שומר אוצר המקדש ,אינו
מוזכר ככוהן ,אבל יש לשער שתפקיד כה בכיר במנהל המקדש ,הדורש היכרות אינטימית עם מבנה
המקדש והלשכות ,הופקד אף הוא בידי כוהן (וראו עוד על פנחס ויהושע בנספח לערך זה) .הקיסר
ככל הנראה ט"ו באב (פרייס ,ירושלים במצור ,עמ' .)172 3 2
גודבלט ,התאבדות ,עמ' .28-21 33
34
גודבלט טען שהרעיון שאין טעם לכוהנים להמשיך בחייהם בהעדר מקדש אינו מוכר מהספרות היוונית־רומית ,ועל כן
יש להניח שזהו מוטיב יהודי ייחודי .ואולם גודבלט הסיק על קיומה של אידאולוגיה זו מקריאת סיפורו של יוספוס לאור 3 5
ערכי הסיפור התלמודי על זריקת המפתחות וההתאבדות (שם ,עמ' .)20-19גם הטענה שאין למצוא שום דוגמה קרובה
לכך בספרות היוונית־רומית (שם ,עמ' )22אינה מדויקת .בהתאבדות באבידוס נטלו הכוהנים חלק משמעותי הן בהכנות
להתאבדות תושבי העיר והן במעשה עצמו (פוליביוס ,היסטוריה טו ;33-31 ,ליוויוס ,היסטוריה לא .)18-17 ,יש מוטיבים
משותפים להתאבדות הכוהנים ולהתאבדותם של 900מאנשי קרתגו ובהם אשת עזרובעל ,על גג מקדש אסקלפיוס בשנת
146לפה"ס (אפיאנוס ,פוניקה ,יט ;131-130 ,קסיוס דיו ,היסטוריה כא .70 ,30 ,כבר עמד על כך הלוי ,פרשיות ,עמ' 332-
,331הערה .)8חשוב מכך ,הרעיון שאין מקום להמשך חייהם של מי שהקדישו את עצמם למען שירות כלשהו (לא רק
שירות צבאי) הוא מוטיב נפוץ למדי בספרות היוונית־רומית ,וראו ון הוף ,התאבדות ,עמ' .120-107
פנחס הנזכר כאן כשומר אוצר המקדש הוא כנראה פנחס שהיה ממונה על לבושי הכוהנים הנזכר במשנה (שקלים ה ,א;
779
