Page 245 - josephus_volume_two
P. 245
רחש ןב ריאמ
ובהם בלבד ,האירוע משולב בתיאור החורבן השני ,לאחר יציאת ריב"ז .הבבלי דומה במידה רבה לאדר"נ
נו"ב ,שכן מדובר בו על פרחי כהונה שזרקו את המפתחות ,והללו גם התאבדו ,אבל הבבלי ממקם את
הסיפור בחורבן הראשון ,וכן יתר החיבורים שלהלן .על פי גרסת התרגום השני לאסתר נזרקו המפתחות
בידי הכוהן הגדול ,והלה גם התאבד עם עוד כוהנים .גרסת הפסיקתא רבתי דומה למדי לתרגום שני
לאסתר ,אבל בשונה מכל המקורות ,הכוהן הגדול נרצח בידי האויבים ,לאחר מכן נרצחת בתו ולבסוף
מתאבדים כוהנים אחרים ולויים .אדון כעת ביתר פירוט במסורות השונות בהקשרן הספרותי ,ובסיום
הדיון אציע השערה בדבר מערכת היחסים בין המקורות התלמודיים השונים לדברי יוספוס והספרות
האפוקליפטית.
התלמוד הירושלמי וויקרא רבה
המשנה במסכת שקלים (ו ,ג) מציינת את שערי המקדש ומזכירה את 'שער יכניה' שנקרא כך מפני 'שבו
יצא יכניה וגלותו' .על משנה זו מביא הירושלמי את הסיפור על גלות יכניה וזריקת המפתחות .להלן
אראה שסיפור זריקת המפתחות בידי יכניה ,הוא עיבוד משני של תיאור זריקת המפתחות בידי הכוהנים.
כבר בקריאה ראשונית של הסיפור עולות שאלות בנוגע ללכידותו הפנימית .הבעיה העיקרית היא הבנת
הקשר בין תביעת נבוכדנצר לקבל לידיו את יהויכין לבין זריקת מפתחות המקדש בידי מלך ,שאינו כוהן.
בחינה לשונית ועניינית של הסיפור מגלה שמוטיב המפתחות וההתאבדות הושאלו ממקום אחר .רוב
לשונה של האגדה היא עברית ,אולם יש שני משפטים בארמית .לאחר דברי נבוכדנצר מתוארים מעשי
הסנהדרין כך' :באו ואמרו ליהויכין מלך יהודה נבוכדנצר בעי לך' .כאן הביטוי הארמי 'בעי לך' הוא חלק
ממשפט בעברית ,אבל נוסח הגניזה מציע משפט ארמי שלם' :אתון אמרון ליהויכין נבוכדנצר בעי לך',
ומסתבר שכל המשפט היה בארמית .לאחר מכן מופיע ביטוי נוסף בארמית (תרין אמורין) ,המתייחס
להערותיהם של שני אמוראים על הסיפור .הואיל והביטוי האחרון ,מצד תוכנו וצורתו ,משקף התערבות
מאוחרת ,נראה שכך גם יש לפרש את המקרה הראשון .התערבות ארמית זו אכן מפרידה בין שני חלקי
האגדה .חלקה הראשון מבוסס על סיפור שגיבוריו הם נבוכדנצר והסנהדרין .בחלק זה משתמע שאין
כוונתו של נבוכדנצר להחריב את המקדש ,אף שחשש זה אכן קיים .המשפט הארמי על המפגש בין
הסנהדרין ליכניה מחבר את הסיפור הראשון לסיפור המפתחות .הסיפור האחרון אינו משתלב עם החלק
הראשון :לא נאמר בו דבר על גלות יכניה ,ומנגד יכניה מוותר על המקדש אף שנבוכדנצר לא הזכיר זאת
כלל בחלק הראשון .נראה שגרסת הירושלמי היא גרסה משנית ,שנוצרה מאיחוי מלאכותי של סיפורים
שונים .
הירושלמי מסיים בהתאבדות חורי יהודה .התאבדות זו שונה מאוד מדברי יוספוס וקסיוס דיו .שני
כך בכתבי היד של המסורת הארץ־ישראלית למשנה .במסורת הבבלית' :שבו יצא יכניה בגלותו' ,וכן בחלק מכתבי היד 54
שפינצ'ובר שקלים ,א ,עמ' ,27הגדירן כמשניות ירושלמי שקלים .לחילופי הנוסח ראו במהדורת פינצ'ובר ,שקלים ,ב, 5 5
עמ' .53לשאלה כיצד ייתכן ששער משערי המקדש ייקרא על שמו של מלך שאינו מורשה להיכנס למקדש ראו ספראי
וספראי ,שקלים ,עמ' .214
גודבלט ,התאבדות ,עמ' ,16הערה ,16הציע שגרסת הירושלמי נוצרה בהשפעת המשנה שהזכירה את שער יכניה .ייתכן
גם שהמשנה רומזת לגרסה קדומה המייחסת את זריקת המפתחות ליהויכין דווקא ,ואילו הספרות האפוקליפטית
היא שהעבירה תפקיד זה לכוהנים .זוהי הצעתה העקרונית של ניר ,ירושלים ,עמ' ,31-30להבנת היחס בין המסורת
בירושלמי-ויק"ר לבין ברוך הסורי ,אולם היא לא הזכירה בהקשר זה את המשנה.
784
