Page 250 - josephus_volume_two
P. 250
שדקמה תפרש תעב םינהוכה תהתאבדו
נזרקים בידי הכוהן הגדול שמתוודה' :הרי מפתחות של ביתך .אפיטרופוס של שקר הייתי בתוכו' .ביטוי
זה קרוב ביותר הן לאדר"נ נו"ב והן לחזון ברוך .בשונה מכל שאר המקורות ,הכוהן הגדול אינו מתאבד
אלא נרצח בידי השונאים 'אצל המזבח מקום שהיה מקריב את התמידין' .מיד אחר־כך נרצחת שם גם
בתו שקוננה על מותו .לאחר מכן מסופר שהכוהנים והלויים (!) התאבדו יחד עם כלי הקודש בנפילה
לתוך האש .הסיפור מסתיים בהתאבדותן של הבתולות האורגות ,גם כן בנפילה לתוך האש ,אך בשונה
מחזון ברוך ,שבו הבתולות נקראות להשליך את עבודתן לאש על מנת שזו לא תיפול בידי השונאים (חזון
ברוך י .)19ההבחנה הברורה בין זריקת המפתחות בידי הכוהן הגדול לבין התאבדות הכוהנים והלווים
מלמדת שעורך היחידה הכיר שמדובר בשתי אפיזודות שונות ,וייתכן אף שמצא אותן בשני מקורות
שונים ,אבל אין לקבוע האם המדרש הכיר את ההתאבדות מיוספוס ,מאדר"נ או ממקורות אחרים .מות
הכוהן הגדול ,בתו ,הכוהנים ,הלויים והבתולות האורגות יחד עם אבדן המפתחות וכלי קודש נוספים
מעצבים את רגע החורבן כרגע של אבדן מוחלט של המקדש ,משרתיו וכליו .לשם כך שילב עורך היחידה
חומרים ומסורות ממקורות מגוונים שתיארו היבטים שונים של האבדן והמוות ,וריכז אותם לאפיזודה
אחת של שכול וחורבן .
תרגום שני לאסתר
זריקת המפתחות והתאבדות הכוהנים מסופרות גם בתרגום השני לאסתר ,ויש בגרסה זו צדדים דומים
לפסיקתא רבתי ולחזון ברוך ,וגם צדדים שונים מכל שאר המקורות .על פי התרגום ,הכוהן הגדול נטל
את המפתחות (בדומה לפסיקתא רבתי) רק לאחר שראה את רצח הכוהנים בידי נבוכדנצר בשל הריגת
זכריה .הכוהן הגדול עלה לגג ההיכל ומשם זרק את המפתחות .לאחר מכן הכוהן הגדול עצמו התאבד
(בשונה מהפסיקתא רבתי ,אבל בדומה לבבלי ולאדר"נ ,המייחסים את זריקת המפתחות וההתאבדות
לאותו גורם) .בדומה לפסיקתא רבתי נוספה כאן התאבדותם של הכוהנים יחד עם כלי הזמר שלהם.
הבדל של ממש נמצא בווידויו של הכוהן הגדול' :יהיב ביתא ומשלם למרוי ונטריא לא נהוי ביה' (ניתן
הבית והוחזר לאדוניו והשומרים אינם בתוכו) .בכל המקורות התלמודיים האחרים זורקי המפתחות
מודים שהם לא היו נאמנים לאל (בניסוחים משתנים ממקור למקור) .זהו המקום היחיד שבו הזורק
אינו מאשים את עצמו .במקום זה עולה הטענה שהשומרים אינם נמצאים בבית ,ועל כן נחרץ דינו של
לסיפור כמו שהוא לפנינו אין אח ורע בספרות התלמודית .עם זאת ,המוטיב של רצח הכוהן הגדול מופיע ,אלא שהנרצח 74
הוא זכריה בן יהוידע והרוצחים הם בני ירושלים (ספרא בחוקותי ,פרק ו ,ג ,קיב ע"א) .בירושלמי מסופר על הטבח שעשה
נבוזראדן בבני ירושלים במקום שבו רצחו הללו את זכריה (ירושלמי ,תענית ד ,ה [סט ע"א-ע"ב] ,עמ' .)736-735לא 75
ניכרים בזיקות הללו קשרים ספרותיים של ממש ,המורים על מקורות שאיבתו של פסיקתא רבתי .יש דמיון למסופר אצל 7 6
7 7
יוספוס על הכוהנים שנרצחו במקדש במהלך העבודה בידי חיילי פומפיוס (מלח' א ,)150ואפשר שהדברים קשורים.
על קיומה של מקבילה ליוספוס כבר עמד גרי ,חורבן ,עמ' .225-224ראו גם את דברי קיסטר ,ביאורים ,עמ' ,527-525
החוזר על הקבלה זו ומציין עוד נקודת השקה בין יוספוס לפסיקתא רבתי ,וכן הערך מועצת המלחמה של טיטוס.
הימצאותן של האפיזודות השונות המרכיבות יחידה זו במקורות שונים ודאי מלמדת על מעשה עריכה ,אולם טיבה של
עריכה זו ויחסה למסגרת הרחבה יותר של פרק כו עדיין דורשים עיון.
מבחינה תמטית תיאור החורבן כרגע של התאבדות המונית מתאים דווקא לדברי קסיוס דיו ,שאינו גורס שרק הכוהנים
התאבדו.
בשונה מהנוסח הרווח בספרות התלמודית (ירושלמי ,בבלי ,איכ"ר) המייחס את הרצח לנבוזראדן ,התרגום מייחסו
לנבוכדנצר .התרגום גם מדבר על 'ארבעת אלפין כהנין בחירין' ,ואילו ביתר הנוסחים מדובר על שמונים אלף פרחי כהונה.
789
