Page 252 - josephus_volume_two
P. 252
שדקמה תפרש תעב םינהוכה תהתאבדו
יותר שהכיר ועיבד את חזון ברוך .גרי לעומת זאת סבר שברוך הסורי עצמו תלוי בגרסה קדומה כלשהי
של הפסיקתא רבתי .פייר בוגארט ,שדן בהרחבה בקשרים בין ברוך הסורי לפסיקתא רבתי ,שלל את
שתי האפשרויות וסבר שהמדרש תלוי בברוך הסורי במישרין .לאחרונה הציע פיליפ אלכסנדר הצעה
מעניינת .לדבריו ,לאחר החורבן היו חוגים של אבלי ציון שנהגו בפרישות ואבלות יתרה .חוגים אלו יצרו
את חזון ברוך ואת הפרליפומנה לירמיהו .אבלי ציון אלו המשיכו להתקיים בשולי החברה היהודית,
ומכל מקום תוך התעלמות כמעט מוחלטת של החכמים מהם ,עד שבמאה השביעית ניסחו מחדש את
מסורותיהם וחיברו את פסיקתא רבתי כו ,וחלקים נוספים במדרש זה .אלכסנדר עצמו מודע לספק
הרב שבשחזורו ומציע ,שאם נדחה השערה זו ,אזי ייתכן שאין שום קשר בין חזון ברוך לפסיקתא רבתי,
ושני החיבורים שאבו ממאגר כלשהו של מסורות וסיפורים על תקופת החורבן השני .
לבסוף יש לעמוד על האופן שבו חוברו שני המוטיבים העיקריים :זריקת המפתחות וההתאבדות.
הדרך הפשוטה ביותר היא להסתמך על התיארוך המשוער של החיבורים השונים .שיטה זו נקט גודבלט
והגיע למסקנה שהואיל וחזון ברוך הוא החיבור הקדום ביותר ,יש לשער שמוטיב המפתחות התקיים
באופן עצמאי ,ולימים נוסף לו מוטיב ההתאבדות ,אם כי עדיין בשלב קדום למדי ,הואיל ומוטיב זה
מופיע כבר באדר"נ נו"א ד ,והספיק לקבל תפנית משמעותית בירושלמי ובעקבותיו בויק"ר .גודבלט לא
דן בשאלה מדוע נוסף מוטיב ההתאבדות לסיפור המפתחות ,שהחזיק מעמד באופן עצמאי בשלושה
חיבורים אפוקליפטיים ,ולשיטתו גם בגרסה ראשונית של אדר"נ (נו"א) .ענת ישראלי הציעה שחזור
הפוך ,דהיינו סיפור ההתאבדות וזריקת המפתחות אכן היו כרוכים זה בזה בסיפור ראשוני כלשהו .ואולם
בשל התנגדותם של חכמים להתאבדות ,הועלם חלק זה של הסיפור לחלוטין ,המצוי בקינת ברוך וביתר
החיבורים האפוקליפטיים .לימים שב ועלה מוטיב ההתאבדות ,אבל הוא הורחק לימי יהויכין וחורי
יהודה (ירושלמי ,ויק"ר) .בתלמוד הבבלי כבר מופיעים הכוהנים כמתאבדים ,אבל עדיין הסיפור נמצא
בתחום החורבן הראשון ,ורק באדר"נ (נו"ב) שב הסיפור למקומו ההיסטורי הראוי ,ימי בית שני ,ונחשפת
זהותם של המתאבדים (בני כוהנים גדולים) .
רבקה ניר התנגדה בתקיפות לשחזור הזה ,מפני שלדבריה ,באופן פרדוקסלי יוצא שדווקא המקורות
המאוחרים יותר ,אדר"נ ופסיקתא רבתי ,משמרים את המסורת האותנטית .במקום זה הציעה ניר,
כאמור (הערה קודמת) ,בוגארט סבור שיתר המקורות התלמודיים אכן הכירו גרסה נרטיבית של סיפור המפתחות ולא 8 6
את חזון ברוך ,אבל לגבי פסיקתא רבתי הוא סבור שהקשרים האמיצים בין החיבורים מלמדים על היכרות ישירה של בעל
הפסיקתא עם חזון ברוך (בוגארט ,שם ,עמ' ,241-240וכן ישראלי־טרן ,אגדות החורבן ,עמ' .)93הרצר ,ברוך הרביעי, 8 7
8 8
עמ' ,xxivאף הוא סבור שהן הפסיקתא רבתי והן הפרליפומנה עשו שימוש ישיר בחזון ברוך. 8 9
אלכסנדר ,תרגום ,עמ' .81על היחסים בין אבלי ציון לבין החכמים ראו שם ,עמ' .84-82לגבי האופי הלא רבני של חזון
ברוך ושל פסיקתא רבתי כו ,ראו שם ,עמ' .59-57
שם ,עמ' .58
ישראלי־טרן ,אגדות החורבן ,עמ' .93בהמשך לדבריה של ישראלי אפשר לשער ,שהכינוי 'בני כוהנים גדולים' ,במקום
'כוהנים' סתם אכן רומז על ייחוסם הבכיר של המתאבדים ,כפי שציין יוספוס עצמו .על כוהנים גדולים מבני בלגה ראו
ונדרקאם ,כוהנים גדולים ,עמ' .203 ,191-190שיטתה של ישראלי מבוססת על הרעיון של 'שיבת המודחק' .אולם לא
ברור לי באיזו מידה אכן מתאים לדבר כאן על 'שיבה' ,אם ,על פי דבריה ,מסורת אדר"נ היא מסורת קדומה של ממש,
ואינה רק שחזור מאוחר של מסורת קדומה שאבדה ,הרי המסורת הקדומה הייתה תמיד ,והיא מופיעה לעינינו בחיבור
שאף הוא היה קיים זמן רב ,אלא שחלו בו שינויים ,שיבושים והתפצלויות .מכל מקום ,מהעובדה שהמסורת בבסיסה
נמצאת בשני נוסחיו של אדר"נ ,משתמע שהיא הייתה חלק מאדר"נ הקדום ,שהוא קדום מהירושלמי וודאי ממדרש ויק"ר.
791
