Page 254 - josephus_volume_two
P. 254
שדקמה תפרש תעב םינהוכה תהתאבדו
לגבי שילוב המוטיבים של זריקת המפתחות עם ההתאבדות המצב מורכב יותר :האם בעל האגדה
מצא את סיפור המפתחות -אולי בחזון ברוך -ואת סיפור ההתאבדות בנפרד ואיחדם? או שמא להפך,
מחבר חזון ברוך הכיר את אגדת המפתחות וההתאבדות ,אך הותיר בחיבורו רק את עניין המפתחות?
כאן אינני מוצא דרך להכריע.
השלב הבא בגלגולי המסורת הוא בירושלמי ובויק"ר .אף ששלד המסורת נותר ,היינו זריקת המפתחות
ובצמוד לו ההתאבדות ,שונתה המסורת באופן ניכר והיא הוסבה מהחורבן השני לימי יהויכין .ייתכן
שהדבר קשור לניסיון לתת מובן לביטוי המשנאי 'שער יכניה ,שבו יצא יכניה וגלותו' (משנה ,שקלים
ו ,ג) .הירושלמי גם עקר מן הסיפור את פסוק הדרשה המקורי של ריב"ז שנדרש על זריקת המפתחות
וההתאבדות ,ובמקומו הביא אסמכתא מקומית לעלייתם של בני ירושלים לגגות ,אף על פי שלא נאמר
בה דבר על נפילתם מהגג .מסורת זו נמצאת כמעט בלי שינוי גם בויק"ר .על הסיפור נוסף רובד אמוראי
ובו דיון בגורלם של המפתחות.
קרוב לוודאי שלפני עורכי הבבלי עמדה הן מסורת הירושלמי-ויק"ר והן המסורת באדר"נ .הבבלי
החזיר את המסורת לעולם הכוהנים ולרגע החורבן ,בדומה לאדר"נ .עם זאת ,הוא שמר על מידה מסוימת
של עצמאות ולא השתמש במינוחים של אדר"נ .מסתבר שהביטויים 'מפתחות העזרה' ו'פרחי כהונה'
נוצרו בידי בעלי המסורות בתלמוד הבבלי בהשפעת מקורות קדומים (משנה ותוספתא) ,שבהם מופיעים
הביטויים האלו .הבבלי גם שילב באופן חלק את גורל המפתחות על פי אגדת הירושלמי-ויק"ר ,ואף
קיבל את האסמכתא מישעיהו כב ,כנראה משום השימוש בגג בפסוק ובסיפור .נראה לי שעורכי הבבלי
היו מודעים להקשר ההיסטורי השונה של כל אחת מהגרסות .זיקתה של אגדת הירושלמי-ויק"ר לבית
הראשון מוכחת מעצמה ,וזיקתה של מסורת אדר"נ לבית השני מסתברת מתוך ההקשר (קינת ריב"ז).
ההקדמה ההיסטורית' ,כשחרב הבית בראשונה' ,מלמדת אולי על מודעות להבדלים בין המקורות הארץ־
ישראליים בנוגע לרקע ההיסטורי ,ומעידה ודאי על החשיבות שייחס הבבלי למיקום האירוע במסגרת
היסטורית מוכרת .לסיכום ,העיבוד של התלמוד הבבלי מלמד על רגישות היסטורית הן בבחירת הגרסה
הסבירה יותר ובהתאמת המונחים לידע שבידו על פי מקורות אחרים ,והן בציון מפורש של תאריך
הסיפור.
בגלגולה האחרון של האגדה אנו מוצאים שיבה מובהקת לספרות האפוקליפטית .הן בתרגום שני
לאסתר והן בפסיקתא רבתי נוספו פרטים רבים המעידים על היכרות עם המסורת האפוקליפטית ,ובייחוד
עם חזון ברוך ,אך גם עם נוסח אדר"נ .הקרבה לאדר"נ מתבטאת בהוספת סיפור ההתאבדות ,והיא ניכרת
במיוחד בתרגום שני ,שלפיו הכוהן הגדול שזרק את המפתחות גם התאבד .מסורת הירושלמי-ויק"ר
לא הטביעה ככל הנראה את חותמה על שני החיבורים המאוחרים ,שכן אין בהם ביטוי לכך שהאל
אכן נטל את המפתחות ,אלא רק התיאור של הזריקה כלפי מעלה כמו באדר"נ ובברוך הסורי .למרות
הקרבה בין תרגום שני לפסיקתא רבתי ,ההבדלים ביניהם ,ובייחוד התאבדות הכוהן הגדול בתרגום שני,
לעומת הירצחו ורציחת בתו בפסיקתא רבתי ,מלמדים שאין קשר של ממש בין השניים .חשוב במיוחד
על המודעות ההיסטורית של הבבלי ראו במבוא לכרך א ,ח .2ייתכן שבמקרה זה הבחירה בחורבן הראשון כרקע היסטורי 9 4
95
הולם נובעת מהשימוש בפסוק מישעיהו ,העוסק בחורבן ראשון (ישעיהו כב ,)1גם אם בבבלי אופן השימוש בפסוק שונה.
מבחינה כרונולוגית קשה להעריך איזה חיבור קדום יותר .מקובל לתארך את עיקר החומר שבפסיקתא רבתי למאות
השישית-שביעית ,וביתר דיוק לתקופת המעבר מעולם הביזנטי לעולם המוסלמי (רייזל ,מבוא למדרשים ,עמ' ;381
אולמר ,פסיקתא רבתי ,עמ' ,xvi-xvמקדימה מעט את הפסיקתא; וכן הנ"ל ,תרבות אפוקליפטית ,עמ' .)68במברגר ,מסמך
793
