Page 256 - josephus_volume_two
P. 256
שדקמה תפרש תעב םינהוכה תהתאבדו
נזכרה ההתאבדות .ישראל יובל טען שההתאבדות לא רק שהוערכה בחיוב בעיני חכמים ,אלא שהיא
אף היוותה מופת ליהודי אשכנז .לדבריו ,הסיפור התלמודי (יובל משתמש בגרסת הבבלי ,אך הדברים
מתאימים גם לגרסת אדר"נ) ,תופס את מות הכוהנים כקרבן כפרה ,לאחר שהללו התוודו .סטיב וייצמן
הרחיב בעניין זה וטען שקרבן הכפרה נועד להשיג תוצאה מידית בשדה הקרב .המרטיריון ,לדעת וייצמן,
מקביל למוטיב ה־ devotioבספרות הרומית ,שלפיו כאשר אבדה התקווה ,המפקד וחייליו נלחמים עד
מוות מתוך כוונה שמותם יפנה את זעם האל כלפי האויבים .לדברי וייצמן ,כוהני המקדש הבינו שהצלחת
הרומאים היא פועל יוצא של חטאי היהודים ,ועל כן התאבדותם מתוך רצון חופשי היא קרבן כפרה
שיפנה באופן מידי את כעסו אל הרומאים ויביא לידי תשועה 1 .
דבריהם של יובל ּווייצמן עשויים להיות לכל היותר הסבר למעשי המתאבדים עצמם ,אבל אין
לראותם כמבטאים את עמדתם של החכמים .בעינה עומדת העובדה ,שאף על פי שסיפור ההתאבדות
נזכר כמה פעמים בחיבורים שונים ,בכל זאת אי אפשר למצוא בשום מקום משפט כלשהו המעיד על
הערכה ושיפוטיות לטוב או למוטב .אכן על פי הבבלי קונן ישעיהו על הכוהנים ,וגם על פי אדר"נ
ההתאבדות השתלבה בקינתו של ריב"ז; אבל הקינה עצמה אינה מבטאת הערכה ,אלא מתארת את
המציאות בצבעים הקודרים ביותר .נראה איפוא שחכמים ,בחיבורים השונים ,מגלים קרבה דווקא
לעמדתו של יוספוס ,שנמנע מלגנות או לשבח את מעשי הכוהנים.
9 9יובל ,שני גויים ,עמ' .163-161כך גם הסביר ליכטנשטיין ,המאבד ,עמ' .400-398פלוסר ,יהדות בית שני ,חכמיה ,עמ'
,94–87טען שגם בני דורם של אנשי מצדה וגם החכמים תפסו את מותם ככפרה על חטאיהם.
1 00וייצמן ,הישרדות ,עמ' .144-138
795
