Page 246 - josephus_volume_two
P. 246
שדקמה תפרש תעב םינהוכה תהתאבדו
האחרונים מציינים במפורש את ההתאבדות בקפיצה ללהבות המקדש הבוער ,ויוספוס מדבר על כוהנים
בלבד .לעומת זאת ,בירושלמי חורי יהודה מתאבדים בקפיצה מגגות הבתים ,ולכך מצורפת אסמכתא
מספר ישעיהו (כב ַ ' :)2-1מָּׂשא ֵּגיא ִח ָּזיֹון ַמה ָּלְך ֵאפֹוא ִּכי ָע ִלית ֻּכָּלְך ַלַּגּגֹותְּ .ת ֻׁשאֹות ְמ ֵל ָאה ִעיר הֹו ִמָּיה
ִק ְר ָיה ַעִּלי ָזה ֲח ָל ַל ִיְך ֹלא ַח ְל ֵלי ֶח ֶרב ְוֹלא ֵמ ֵתי ִמ ְל ָח ָמה' .העובדה שהירושלמי מעוניין לשמור על מוטיב
ההתאבדות אף על פי שהוא אינו קשור לסיפור יכניה ,מלמדת שבבסיס גרסת הירושלמי אכן עמדה
ידיעה או מסורת שקשרה את זריקת המפתחות להתאבדות .הירושלמי ,שנתן את המפתחות ביד יכניה,
לא יכול היה כמובן לטעון שהלה התאבד ,שהרי המקרא מספר עליו במפורש שהוא הגיע לבבל (ירמיהו
כז .)20על כן הוא נאלץ להחליף גם את זהות המתאבדים .קרוב בעיני שחורי יהודה נבחרו משום
שקבוצה זו אכן קשורה ליכניה והובאה עמו לבבל (שם) .הכינוי 'חורי יהודה' הוא כללי דיו כדי שהקורא
יוכל לקבל את הסיפור המקראי שחלק מחורי יהודה באו עם יכניה לבבל וחלקם התאבדו .הירושלמי
תומך בגרסה זו בהבאת פסוק מישעיהו המציין עלייה לגגות ,גם אם פשט הפסוק אינו קינה על מוות
בהתאבדות אלא ביקורת חברתית.
מדרש ויקרא רבה משבץ את סיפור יהויכין וחורי יהודה במסגרת סיפור נרחב על השנים האחרונות
של הבית הראשון .הסיפור נפתח בכיבוש ממלכת יהודה בידי נבוכדנצר בימי יהויקים ,ממשיך בהמלכת
יכניה וגלותו ומסתיים בתיאור השבי של יכניה והולדת זרובבל בן שאלתיאל (ויק"ר יט ,ו [עמ' תלב-מ]).
האפיזודה המתארת את מסירת המפתחות ואת התאבדות חורי יהודה דומה למדי לירושלמי ,אך יש
הבדלים לשוניים .כפי שאפשר לראות משינויי הנוסחאות לקטע זה בויק"ר ,יש לנו עניין בשתי מסורות,
זו המיוצגת באופן בלעדי על ידי כ"י מינכן 117קרובה מאוד לירושלמי ,ואילו יתר כתבי היד (שיכונו
המסורת הספרדית־איטלקית [להלן מסורת סא]) מציגים שיטה שונה ,שיש בה היבטים הקרובים
דווקא לאדר"נ נו"א .הקרבה בין כ"י מינכן 117לירושלמי מתבטאת בשמו של מלך יהודה 'יהויכין'
(בשונה מ'יכניה' בענף סא) בהצעות האמוראים לגורל המפתחות ,ועוד .סא מגלה קרבה מסוימת
לאדר"נ נו"א .נוסח הווידוי של יכניה בסא' :הואיל ולא זכינו להיות גזברין נאמנין לפניך' .לשון דומה
מאוד לווידוי הכוהנים באדר"נ נו"א' :הואיל ולא היינו גזברין נאמנין' (כ"י נ ,ע גורסים 'נאמנין לפניך').
שינויים אלו יש בהם כמובן עניין רב לחקר גלגוליו של ויק"ר ויחסו לירושלמי ,אך עשויה להיות להם
גם תרומה מסוימת להכרת התפתחות האגדה .נראה שהירושלמי וכ"י מינכן 117מציגים נוסח מעובד
יותר שנועד לקרב את סיפור ההתאבדות והמפתחות ליהויכין .לשון הווידוי באדר"נ' :הואיל ולא היינו
גזברין נאמנין לפניך' ,מתאימה מאוד להיאמר מפי כוהנים ,אבל אינה מתאימה ליהויכין מלך יהודה .ואכן
במסורת סא ניתן לעמוד על פיצול לשתי משפחות .האחת מורכבת מ־ל וט פ ,שמיליקובסקי ,פרשה כח ,עמ' ,22כינה 5 6
'המשפחה האיטלקית' ,והאחרת המכילה את י א 3א 51ש ואת אלה כינה 'המשפחה הספרדית'. 57
5 8
בירושלמי ובויק"ר כ"י מינכן 117האמורא הראשון מציע שהמפתחות נזרקו כלפי מעלה ולא ירדו ,והשני מציע שנראת 59
'כמין יד נוטלתן'; בסא הסדר הפוך.
לנקודות דמיון נוספות ראו בשינויי הנוסח .ראוי לציין רק שכ"י מינכן 117מאשש גם את הנוסח' :אתון אמרון' בירושלמי
ומבסס את הקביעה בדבר מעשה ההרכבה האמוראי .במסורת סא נאמר 'אזלון'.
בעניין זה ראו מרגליות ,ויקרא רבה ,מבוא ,עמ' ,xxi-xviiושב ועסק בכך מכיוונים שונים גם מיליקובסקי ,עריכה ,עמ'
.524הקרבה הרבה בין כ"י מינכן 117לירושלמי עשויה להיות מוסברת בנטייתו של בעל כ"י זה לעשות שימוש במקורות
מקבילים (מיליקובסקי ,עריכה ,עמ' ,555הערה .)92עם זאת ,כ"י מינכן 117נבדל מהירושלמי בנקודות חשובות (השוו
'חורי יהודה' בירושלמי לעומת 'בחורי ישראל') וכן מסא (ראו הביטוי הייחודי לכ"י מינכן ' 117ומשליכין עצמן לאחורי
החומה') .כל אלו עשויים לרמוז על מסורת נוסח נפרדת ,הקרובה לירושלמי אך אינה זהה עמו.
785
