Page 242 - josephus_volume_two

‫שדקמה תפרש תעב םינהוכה תהתאבדו‬

‫שנתחברה מיד לאחר החורבן השני‪ .‬האזכור הראשון של מוטיב זה נמצא בברוך הסורי‪ .‬הספר חובר‬
‫בארץ־ישראל‪ ,‬בעברית ככל הנראה‪ ,‬סביב שנת ‪ 100‬לספירה‪ .‬הספר שייך לספרות הפסוודואפיגרפית‪.‬‬
‫מחבר הספר הוא לכאורה ברוך בן נריה‪ ,‬תלמידו של ירמיהו‪ .‬הספר מתאר את השאלות שהפנה ברוך לאל‬
‫לאחר חורבן המקדש בידי הבבלים‪ ,‬ואת החזונות שניתנו לו כמענה מאת האל‪ .‬מקובל להניח שהמחבר‬
‫השתמש בדמותו של ברוך ובסיפור החורבן הראשון כדי להתמודד עם הטראומה והמצוקות התאולוגיות‬
‫החמורות שעלו בעקבות החורבן השני‪ .‬פרקים א‪-‬ח מתארים את חורבן המקדש בידי הבבלים‪ ,‬ופרקים‬
‫ט‪-‬יב הם קינה של ברוך על החורבן‪ .‬במהלכה קורא ברוך‪' :‬ואתם הכוהנים קחו מפתחות בית המקדש‬
‫וזרקו אותם לגבהי השמים ותנו אותם לאל ואמרו שמור ביתך אתה‪ ,‬כי אנחנו הרי נמצאנו ראשי בית‬
‫של שווא' (ברוך הסורי י ‪ .)18‬כפי שכבר הדגיש לוי גינצבורג‪ ,‬ורבים בעקבותיו‪ ,‬ברוך אינו מתאר אירוע‬
‫שהיה‪ ,‬אלא מפנה קריאה לכוהנים לאחר שרפת המקדש‪ .‬על אף העיסוק הרב של החוקרים‪ ,‬שעליו‬
‫נעמוד להלן‪ ,‬ביחס שבין דברי ברוך לסיפורים התלמודיים‪ ,‬טרם נתברר מוטיב זריקת המפתחות‪ .‬על‬
‫פי המשנה והתוספתא מפתחות המקדש היו מסורים לכוהנים‪ ,‬ובכל יום עם תחילת העבודה היה אחד‬
‫הכוהנים פותח את המעברים בין הלשכות לעזרה (משנה‪ ,‬תמיד א‪ ,‬ג; ג‪ ,‬ז; מידות ד‪ ,‬ב)‪ .‬התוספתא‬
‫(שקלים ב‪ ,‬יד) גם מכירה את שמו של הממונה על המפתחות ‪ -‬בן טוטפת‪ .‬אפשר כמובן להבין‬
‫את קריאת ברוך להשליך את המפתחות על הרקע הזה; ובכל זאת נראה שהקינה הושפעה לא רק‬
‫מעבודת המקדש בירושלים‪ ,‬אלא גם מעולם המקדשים היווני‪ .‬שמירת מפתחות המקדש היה תפקיד‬
‫מוכר ומכובד במקדשים היווניים‪ .‬ה־‪( κλειδοῦχοι‬שומרות המפתח או נושאות המפתח) היו על פי רוב‬
‫כוהנות‪ ,‬ותיאורים של כוהנות נושאות מפתחות נמצאים בספרות ובאמנות‪ ,‬אך מוזכרים גם כוהנים‬
‫שמילאו את התפקיד הזה‪ .‬לענייננו חשובה שורה אחת (‪ )256‬מהמחזה 'נשות טרויה' לאוריפידס‪ .‬לאחר‬
‫שמגיע השליח ל ֶהקּוָּבה‪ ,‬מלכת טרויה‪ ,‬להודיע לה שנגזר על בתה‪ ,‬קסנדרה‪ ,‬להיות אהובתו של אגממנון‪,‬‬

‫תיארוך זה מקובל על דעת כל החוקרים (סקירת מחקר אצל גורטנר‪ ,‬תאריך‪ ,‬עמ' ‪ ;27-25‬לייד‪ ,‬סקירה‪ ,‬עמ' ‪.)245‬‬ ‫‪4 0‬‬
‫באחרונה הציע גורטנר שם‪ ,‬עמ' ‪ ,27‬את שנת ‪ 95‬מפני שבחיבור עצמו מצוין שהוא נכתב בשנת ‪ 25‬לגלות יהויכין‪ ,‬שלדעת‬
‫גורטנר רומז לחורבן של שנת ‪ .70‬הספר בשלמותו נמצא בכ"י יחיד בסורית שגילה בשנת ‪ 1866‬אנטוניו סריאני בספריית‬ ‫‪ 41‬‬
‫האמברוזיאנה במילנו‪ .‬מקובל על הכול שהסורית היא תרגום מיוונית‪ .‬מאז גילוי הספר אין הסכמה בדבר השפה המקורית‬ ‫‪4 2‬‬
‫שבה נתחבר‪ ,‬והדעות נחלקות בין שפה שמית‪ ,‬עברית או ארמית‪ ,‬שממנה נעשה התרגום היווני‪ ,‬לבין הסבורים ששפתו‬ ‫‪4 3‬‬
‫המקורית של הספר היא יוונית‪ .‬ראו ברוך הסורי‪ ,‬מהדורת גורטנר‪ ,‬עמ' ‪ ;13-10‬לייד‪ ,‬סקירה‪ ,‬עמ' ‪ .246-245‬באחרונה‬ ‫‪ 44‬‬

‫תמכה הינדי ניימן‪ ,‬כיצד‪ ,‬עמ' ‪ ,311-308‬במוצאו העברי של הספר‪.‬‬ ‫‪ 45‬‬
‫לניתוח תאולוגי והיסטורי מקיף של ברוך הסורי ושל עזרא הרביעי‪ ,‬הדומה לו בתכניו וברקע ההיסטורי‪ ,‬ראו לאחרונה‬

‫דשקה‪ ,‬עיר‪.‬‬
‫גינצבורג‪ ,‬ברוך הסורי‪ ,‬עמ' ‪.553‬‬
‫מפתחות העזרה מוזכרים במקומות שונים במשניות של מסכתות תמיד ומידות‪ .‬על פי משנה אחת זקני בית אב היו‬
‫ישנים עם המפתחות בבית המוקד (תמיד א‪ ,‬א; מידות א‪ ,‬ח)‪ .‬ראו במיוחד את המשנה‪ ,‬מידות א‪ ,‬ט‪ ,‬המפרטת את מיקום‬
‫המפתחות בטבלה‪ ,‬והמדגישה שבן לוי היה ישן מבחוץ‪.‬‬
‫ירמיאס‪ ,‬ירושלים‪ ,‬עמ' ‪ ,173‬סבור שהלה היה לוי‪ ,‬אף שהדבר לא נאמר במפורש‪ .‬בהמשך התוספתא (שקלים ב‪ ,‬טו)‬
‫מתארת מעמד טקסי של פתיחת שערי המקדש בנוכחות שבעת האמרכלין‪ .‬לדברי ירמיאס ‪ ,‬שם‪ ,‬עמ' ‪,174-173 ,167-165‬‬
‫האמרכלין היו מעין שומרים או משגיחים על המקדש ונמנו עם הלויים‪ ,‬אבל ההנחה המקובלת היא שהללו היו כוהנים‪.‬‬
‫ראו ביכלר‪ ,‬הכוהנים ועבודתם‪ ,‬עמ' ‪ .74-71‬כך מסתבר גם מיוספוס שמציין שמפתחות המקדש נמסרו ממשמר אחד של‬
‫כוהנים למשמר הבא אחריו (נ"א ב ‪.)108‬‬
‫ראו בקצרה אצל בורקרט‪ ,‬דת יוונית‪ ,‬עמ' ‪ .97 ,45‬על הכוהנות נושאות המפתח בספרות היוונית ראו סילבר‪ ,‬מיתולוגיה‪,‬‬
‫עמ' ‪ .209-208‬לתיאור של המוטיבים האמנותיים ראו קונולי‪ ,‬דיוקן‪ ,‬עמ' ‪.104-92‬‬

‫‪781‬‬