Page 237 - josephus_volume_two
P. 237
רחש ןב ריאמ
השליכו עצמם מן המצוקים אל התהום; מקצתם ,אשר בייאושם נטרפה עליהם דעתם ,שילחו
אש בבניינים סביב החומה ועלו בלהבות (מלח' א .)150
דברים דומים התרחשו גם בעת שהמקדש נתפס בידי חיילי סבינוס (שנת 4לספירה)' :רבים קפצו מן
הגג אל בין האויבים והומתו בידיהם ,מקצתם פנו לאחור והטילו עצמם מן החומות ,ואחדים נפלו
בייאושם על חרבותיהם בטרם ייספו בלהבות' (מלח' ב .)49במהלך המרד הגדול עצמו אירעו כמה
מעשי התאבדות קבוצתית והללו ודאי היוו דוגמה לנצורים בירושלים .על רקע היסטורי ותרבותי זה,
התאבדותם של כוהני ירושלים נראית מובנת .סיפור ההתאבדות נזכר גם אצל ההיסטוריון הרומי קסיוס
דיו:
אז (כשחדרו הרומאים לתחום המקדש) התגוננו (הלוחמים) היהודים ביתר מסירות ,כאילו
נפלה מציאה לידם שיש באפשרותם להילחם ליד המקדש ולמות למענו .ההמון נערך למטה,
חברי המועצה ( - )βουλευταίעל המעלות והכוהנים במקדש עצמו .ואף על פי שנלחמו
מועטים כנגד רבים מהם בהרבה ,לא נוצחו עד שהוצת חלק מהמקדש ,ואז מתו בטובתם :מהם
הפילו עצמם על חרבות הרומאים ,מהם הרגו זה את זה ,מהם הרגו את עצמם ומהם קפצו
לתוך האש .וכל אחד נדמה לו ובייחוד להם עצמם ,שניצחון ותשועה מן השמים הוא להם,
ולא אבדון ,להיספות יחד עם המקדש (קסיוס דיו ,היסטוריה סו.)3-2 ,6 ,
הצד השווה בתיאורי יוספוס וקסיוס דיו הוא המעבר מקרב נואש אך נלהב לנכונות למות לאחר שהחלה
שרפת המקדש .ההבדלים נוגעים בעיקר לזהותם של המתאבדים .יוספוס נוקב בשמותיהם של שני
כוהנים שהתאבדו בשרפה ,מאיר בן בלגה ויוסף בן דליה .קסיוס דיו אמנם אינו מציין את מספרם של
המתאבדים ,אך נראה שהללו היו רבים למדי כפי שעולה מהשימוש בכינוייםοἱ μὲν... οἱ δὲ... ἄλλοι... :
( οἱ δὲ...אלה מהם ...ואלה ...אחרים ...ואלה .)...לא ברור מדבריו האם בין המתאבדים היו גם כוהנים
או שמא רק או בעיקר כוהנים .אנטון ון הוף ,שבחן את תיאורי ההתאבדויות בעת העתיקה ,מצביע
על הבדל נוסף בין יוספוס לקסיוס דיו .לדבריו ,ההתאבדות אצל יוספוס מתאימה לתיאורי התאבדות
שבהם המניע הוא ,pudorשבהקשר הנוכחי איננו רק בושה ,אלא אבדן ייעוד; הזהות האישית של
הכוהנים הללו הייתה מבוססת כל כולה על הזדהות מלאה עם המקדש ועם היותם משרתים במקדש,
השוו קדמ' יד .70הן ממלחמת והן מקדמוניות עולה שהכוהנים נקטו התאבדות פסיבית בכך שהמשיכו לעבוד במקדש 1 7
אף שהרומאים טבחו בהם .ההתאבדות האקטיבית מיוחסת ל'יהודים' והיא כוללת מקרים של קפיצה ממצוקים ,שרפה
ונפילה על חרבות האויב .גודבלט ,התאבדות ,עמ' ,13-12הניח שגם להתאבדות האקטיבית היו שותפים כוהנים ,אבל 1 8
יוספוס ציין לשבח דווקא את המוות הפסיבי של הכוהנים תוך כדי עבודה בייחסו את השבח לפומפיוס (מלח' א )148 19
ולסופרים נכרים (ניקולאוס ,סטרבון ,ליוויוס [קדמ' יד .)]68לעומת זאת את המוות האקטיבי הוא ייחס לאנשים מיואשים 2 0
שדעתם נטרפה (מלח' א .)150ון הנטן ,מוות אצילי ,עמ' ,203ציין רק את מות הכוהנים כמוות אצילי.
בתיאור המקביל בקדמ' יז 263נאמר גם שהיו מי שהטילו את עצמם ללהבות .במקרה זה ייתכן שההתאבדות בחרב
הייתה כדי להימנע מהמוות הקשה יותר באש (השוו למלח' ו ,181שם החיילים הרומים נופלים על חרבותיהם מפחד
האש) .על כיבוש זה של ירושלים ראו גם הערך תולדות הורדוס.
קסיוס דיו מזכיר - βουλευταίבולווטים .שטרן ,סופרים יוונים ורומים ,ב ,עמ' ,356הניח שהכוונה לחברי הסנהדרין.
לנוכח הבעייתיות בעצם קיומה של סנהדרין קבועה בימי בית שני (גודבלט ,העיקרון המונרכי ,עמ' ,)130-77סביר יותר
שמדובר בחברי הבולה ,המועצה העירונית (שם ,עמ' .)117אני מודה לישראל רונן על חידוד נקודה זו.
מסקנת גודבלט ,התאבדות ,עמ' ,15-14שהיו גם כוהנים מקובלת ומסתברת.
776
