Page 241 - josephus_volume_two
P. 241
רחש ןב ריאמ
שהעניק חנינה ליהושע בן תבותי הוא מן הסתם טיטוס ,שהרי רק הוא היה יכול לנהל משא ומתן שכזה
בזמן אמת .אני מניח שטיטוס גם חנן את פנחס ,שהרי זכות החנינה היתה שמורה רק למפקד הבכיר .
נמצא אפוא שבמקרה זה פעל טיטוס בניגוד למדיניות שנזכרה בסעיף הקודם ,שלפיה אין מקום לכוהנים
בלי מקדש .ואכן יוספוס היה מודע היטב לחריגה זו והסביר שהחנינה הוענקה להם בזכות מסירת
אוצרות המקדש לרומאים.
קשה שלא להתרשם מההבדל העמוק בין שני הכוהנים שיכלו לחיות אך בחרו להתאבד ,לבין שני
הכוהנים שנועדו למות אך הצילו את עצמם על ידי מסירת אוצרות המקדש ובהם הכלים והחומרים
ששימשו לעבודת הקודש .והנה ,למרות העניין האישי שיש ליוספוס במעמד הכהונה ובתפקידם של
הכוהנים ,איננו שומעים מה דעתו על מעשי אחיו הכוהנים .אין הוא משבח איש ואיננו מגנה איש.
נראה שאם אכן טיטוס ביטא אידאולוגיה כוהנית ,שגרסה שראוי לכוהנים למות בהעדר מקדש ,הרי
העובדה שיוספוס אינו מגנה את יהושע בן תבותי ופנחס מלמדת שהוא עצמו לא תמך בגישה הזאת.
גם עיון זהיר בסיפור ההתאבדות בימי פומפיוס מגלה הסתייגות ברורה של יוספוס :פומפיוס התרשם
מאוד מכך שהכוהנים בחרו להמשיך בעבודה על אף הסכנה שנשקפה להם .דבר זה מלמד על מסירות
לעבודה ,אך אין להסיק מכך שיוספוס משבח את מי שנטלו את חייהם בידיהם .אדרבא ,יוספוס אינו
מציין במפורש שאלו שהציתו אש בבניינים ונשרפו ִאתם היו כוהנים ,והוא מייחס מעשה זה לטירוף
הדעת שנבע מייאושם.
לסיכום ,יוספוס לא תיאר כאן התאבדות המונית ,כמקובל בתיאורי מצור וחורבן ,וכפי שכתב קסיוס
דיו וסופר במסורת התלמודית ,אלא ציין את התאבדותם של שני כוהנים בלבד .את האידאולוגיה
(הכוהנית?) שכרכה את גורל הכוהנים בגורל המקדש הוא ייחס לטיטוס ,אך נראה שהוא עצמו לא דגל
בה .הסיפור שחותם את תיאור שרפת המקדש לפני כיבוש העיר העליונה הוא סיפורם של שני כוהנים
שהצילו את חייהם דווקא על ידי התרחקות והתנתקות ממחויבותם למקדש ,ובלי לומר מילה בגנותם.
העובדה שיוספוס אינו משבח את המתאבדים ואינו מגנה את החיים מצטרפת לראיות נוספות המעידות
על התנגדותו העקרונית של יוספוס להתאבדות .
זריקת מפתחות המקדש בספרות האפוקליפטית
כל הסיפורים התלמודיים על התאבדות (כוהנים) בזמן החורבן מכילים חלק נוסף המתאר את זריקת
מפתחות המקדש לשמים .מוטיב זה אינו מוכר כלל מיוספוס והוא נמצא לראשונה בספרות האפוקליפטית
מידות א ,ד) ,וראו אפשטיין ,תנאים ,עמ' ;25ירמיאס ,ירושלים ,עמ' ;173-172ספראי וספראי ,שקלים ,עמ' ;178-177 36
פרייס ,ירושלים במצור ,עמ' ,174הערה ;38שוורץ ,יוספוס ופוליטיקה יהודאית ,עמ' ,74הערה .69 37
על מדיניות החנינה של טיטוס ראו פרייס ,ירושלים במצור ,עמ' .297-293
3 8
נראה לי שהעובדה שיוספוס טרח לציין את שמות הכוהנים בשני הסיפורים מלמדת על רצונו להעמיד את מעשי הכוהנים
זה כנגד זה. 39
בהקשר זה ראוי לזכור שבקדמוניות יוספוס טוען שהחטא שגרם לחורבן הוא הפגיעה במעמד הכוהנים ,כאשר אגריפס
השני העביר חלק מתפקידיהם ללויים (קדמ' כ .)218-216יוספוס עצמו היה כוהן והתגאה במוצא מיוחס זה (ח"י .)2-1
ביודפת נאם יוספוס נאום ארוך נגד ההתאבדות (מלח' ג ,)382-361לבסוף הוא הסכים להתאבדות על ידי גורל מתוך
תקווה להרוויח זמן (שם .)388-387 ,על התנגדותו של יוספוס להתאבדות וגילוייה בחיבוריו השונים ראו ון הנטן ,מוות
אצילי ,עמ' .207-203
780
