Page 243 - josephus_volume_two
P. 243

‫רחש ןב ריאמ‬

‫היא מקוננת‪/‬קוראת‪' - ῥῖπτε, τέκνον, ζαθέους κλῇδας :‬השליכי‪ ,‬בת‪ ,‬את המפתחות    המוקדשים‬
‫לאל'‪ ,‬קסנדרה היא כוהנת שתפקידה לשמור על מפתחות המקדש‪ ,‬וכעת עם חורבן טרויה‪ ,‬ועם חילול‬
‫טהרתה הצפוי על ידי אגממנון‪ ,‬עליה לנטוש את תפקידה ולהשליך את מפתחות המקדש ואת בגדי‬
‫הקודש שלה‪    .‬הן הקינה היהודית והן הטרגדיה היוונית רואים במפתחות המקדש את הביטוי לקיומה‬
‫הסדיר של עבודת הקודש‪ ,‬ובשני החיבורים חורבן המקדש והעיר הוא גם אבדנה של הכהונה‪ .‬הפנייה של‬
‫ברוך לכוהנים משתלבת היטב עם פניות נוספות בקינת ברוך לנמענים שונים ובהם האיכרים‪ ,‬השמים‪,‬‬
‫השמש‪ ,‬הנשים האורגות את הפרוכת להפסיק לפעול ולעבוד משום שבהעדר מקדש אין עוד טעם‬
‫להמשך החיים‪    .‬אך יש לציין שבפנייה לכוהנים יש עוד מרכיב ‪ -‬התביעה להתוודות בעת מסירת‬
‫המפתחות‪' :‬ואמרו שמור ביתך אתה‪ ,‬כי אנחנו הרי נמצאנו ראשי בית של שווא'‪    .‬ברוך קורא לכוהנים‬
‫להודות שהם חטאו ולא מילאו את ייעודם‪    .‬הדרישה לווידוי חריגה למדי ביחס לשאר הקינה ויש בכך‬

‫‪ κλῇδας‬כך גורסים שניים מכתבי היד‪ ,‬אולם יש המתקנים את הגרסה ל־‪( κλάδας‬כך דיגל במהדורתו‪ ,‬וראו שם חילופי‬                               ‫‪4	 6‬‬
‫הנוסח)‪ ,‬היינו 'זר דפנה' (אוריפידס‪ ,‬מהדורת ברלוו‪ ,‬עמ' ‪ ,)171‬אבל כינוי זה נדיר ביותר ואינו נמצא במחזות הטרגיים‪ .‬על‬                    ‫‪4	 7‬‬
‫כן יש עדיפות לגרסת כתבי היד ולתרגום 'מפתחות'‪ ,‬שמתאים היטב לרקע ההיסטורי והספרותי (אוריפידס‪ ,‬מהדורת לי‪,‬‬
                                                                                                                                    ‫‪4	 8‬‬
                                                                                                                        ‫עמ' ‪.)117‬‬   ‫‪	49‬‬
‫יש ניסיונות להציע קריאה שונה‪ ,‬שלפיה קסנדרה איננה כוהנת ואיננה נדרשת להשליך את המפתחות‪ .‬על ניסיונות אלו‬                              ‫‪	50‬‬
‫ודחייתם‪ ,‬וכן על כהונתה של קסנדרה‪ ,‬ראו המילטון‪ ,‬כוהנים‪ ,‬עמ' ‪ .56-55‬קרוב בעיני שמוטיב זה מצטרף למוטיבים יווניים‬
‫נוספים המצויים בקינה‪ .‬כך בפתיחת הקינה קורא ברוך‪' :‬אקרא לסירינס מן ימא'‪ .‬ה־‪ σειρῆνες‬הן הסירנות מן המיתולוגיה‬
‫היוונית‪ .‬הנוסח הסורי משקף כנראה נוסח יווני‪ ,‬ואילו במקור העברי היה ככל הנראה משהו אחר‪ .‬כהנא‪ ,‬חיצוניים‪ ,‬עמ'‬
‫שע‪-‬שעא‪ ,‬משער שבעברי הופיעו בנות יענה‪ ,‬וזאת על פי המשך רשימת היצורים שבקינה‪ ,‬המקבילים למדי לישעיהו לד‬
‫‪ .14–13‬בדומה לו בוגארט‪ ,‬ברוך הסורי‪ ,‬עמ' ‪ ,359-358‬אלא שהוא מניח שמחבר ברוך נשען על תרגום השבעים לישעיהו‪.‬‬
‫פפוטסקיס‪ ,‬בת יענה‪ ,‬עמ' ‪ ,33‬משער שהיה במקור 'בנות נעמה'‪ ,‬ואף הוא אינו דוחה את הזיקה לישעיהו‪ .‬ואולם יש לשים‬
‫לב שבישעיהו היצורים הללו‪ ,‬ובכלל זה בנות היענה‪/‬נעמה‪ ,‬אינם באים לקונן אלא להשתכן על חורבות ממלכת אדום‪.‬‬
‫לעומת זאת ניכרת קרבה רבה למדי בין קריאתו של ברוך לדברי הלנה‪πτεροφόροι νεάνιδες, παρθένοι Χθονὸς κόραι, :‬‬
‫‪' - Σειρῆνες‬נערות כנופות‪ ,‬בנות בתולות לאדמה‪ ,‬הו סירנות' (אוריפידס‪ ,‬הלנה‪ ,170-167 ,‬התרגום על פי אהרן שבתאי‪,‬‬
‫הלנה‪ ,‬תל־אביב תשע"א)‪ .‬הן בחיבור היהודי והן בטרגדיה היוונית יש קריאה לסירנות וליצורים נוספים להצטרף לקינה‪.‬‬
‫ראוי לשים לב שהלנה קוראת לבתולות לבוא ולהשתתף בקינה‪ ,‬בדומה לקריאתו של ברוך לבתולות אורגות הפרוכת‬
‫(ברוך הסורי י ‪ .)19‬יתרה מזאת‪ ,‬אריגת הפרוכת בידי הבתולות מזכירה את אריגת הפפלוס בידי נערות אתונה‪ .‬אמנם גם‬
‫כאן נראה שישנה תשתית יהודית פנימית‪ .‬מקורות מסוימים מזכירים נשים שאורגות בפרוכת (תוספתא‪ ,‬שקלים ב‪ ,‬ו;‬
‫בבלי‪ ,‬כתובות קו ע"א)‪ ,‬ומברייתא שנוספה למשנה מסתבר שהיו אלו דווקא בתולות (משנה‪ ,‬שקלים ח‪ ,‬ה)‪ ,‬וראו אפשטיין‪,‬‬
‫מבוא‪ ,‬עמ' ‪ ;952‬ליברמן‪ ,‬יוונית ויוונות‪ ,‬עמ' ‪ ;276-274‬ספראי וספראי‪ ,‬שקלים‪ ,‬עמ' ‪ .276-275‬נראה אפוא שמחבר הקינה‬
‫השכיל לשלב מוטיבים יווניים ויהודיים לכלל יצירה קוהרנטית‪ .‬פיליפ אלכסנדר‪ ,‬תרגום‪ ,‬עמ' ‪ ,59-56‬ציין הבדלים נוספים‬
‫בין הקינה בברוך לבין מסורת הקינות הרבנית והציע שקינה זו נאמרה‪ ,‬או לכל הפחות הייתה מוכרת בעולם היהודי דובר‬

                                                                                                                          ‫היוונית‪.‬‬
‫הייאוש המוחלט של ברוך נידון בהקשר שונה אצל ליכט‪ ,‬יאוש‪ .‬אלכסנדר‪ ,‬תרגום‪ ,‬עמ' ‪ ,83-81‬טוען שהייאוש והאבל‬
‫המאפיינים את קינת ברוך מאפיינים גם את ה'פרושים' שלאחר החורבן שנמנעו מאכילת בשר ומשתיית יין בהעדר מקדש‬
‫(תוספתא‪ ,‬סוטה טו‪ ,‬י‪-‬יא)‪ .‬לדבריו‪ ,‬מנהגי אבלות אלו כמו קינת ברוך לא היו מקובלים על החכמים ועל כן נדחו מעולמם‬

                                                                                 ‫ומספרותם‪ ,‬וצצו מחדש מאות שנים אחר־כך‪.‬‬
‫ביטוי זה מופיע גם במקורות נוספים‪ .‬ראו במיוחד‪' :‬אפוטרופוס של שקר הייתי בתוכו' (פס"ר כו)‪ ,‬וכן 'לא היינו אפטרופים‬
‫נאמנים' (אדר"נ נו"ב‪ ,‬ז)‪ .‬נראה אפוא שביסוד הסורי עמד הביטוי היווני‪ .ἐπίτροποι ψεύδος :‬על הזיקה בין ביטוי זה לנוסח‬

                             ‫המקורי‪ ,‬המשוער‪ ,‬של הספר ראו בוגארט‪ ,‬ברוך‪ ,‬עמ' ‪ ,236‬הערה ‪ ;1‬שלר‪ ,‬פרליפומנה‪ ,‬עמ' ‪.65‬‬
‫ושמא יש לקשור את 'זקני בית אב' שהיו מחזיקים במפתחות המקדש על פי המשנה (לעיל‪ ,‬הערה ‪ )43‬ל'רבי ביתא' בברוך‬

                                                                                                                            ‫הסורי‪.‬‬

                                                                                                                                          ‫‪782‬‬
   238   239   240   241   242   243   244   245   246   247   248