Page 262 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 262
מנחם קיסטר
שייבש (בבלי ,חולין ז ע"א); לר' חנינא בן דוסא פשוט ש'מי שאמר לשמן וידלוק הוא יאמר
לחומץ וידלוק' (שם ,תענית כה ע"א); ועוד כיוצא באלה 34.במקורות התלמודיים אמונה היא
סגולה חשובה של ירא השמים והחסיד ,אבל בדרך כלל אין היא מתוארת ככוח פועל המכניע כל
דבר ,ואילו במסורות על ישו באוונגליונים שליטה זו בטבע נתלית באמונה :אמונה באל (השלכת
יהבו של אדם על האל בלבד' ,ביטחון' בלשון ספרות ימי הביניים) ,לא אמונה בישו .לדעתי
בסיפור שלפנינו ,וגם בסיפורים ובמימרות אחרים באוונגליונים ,באה לידי ביטוי התפיסה שעל
כל אשר בשמים ובארץ להישמע לבעלי האמונה – וביניהם לישו ,בעל האמונה המובהק – לא
משום שכך צריך להיות בזמן האסכטולוגי ,ולא משום שעליהם להישמע למשיח ,אלא בשל
אמונתם וביטחונם באל של בעלי האמונה.
לפני ניתוחי נראה אפוא שהשכבה האחרונה במסורת על ישו שבה נוספה תגובתם של
התלמידים ,ושפירשה את כל הסיפור כחלק מן ההתגלות (המשיחית) 35של ישו – שכבה זו
מבטאת תפיסה יהודית קדם־נוצרית דומה לזו שבחיבור מקומראן ,ולפיה הישמעותו של הטבע
לאדם היא מסימניו של המשיח ושל העידן המשיחי.
ג
באוונגליונים מסופר שהפרושים מנסים את ישו ושואלים אותו אם איש יכול לגרש את אשתו,
וישו עונה להם שמבחינה מהותית הגירושין אסורים (מרקוס י ,ב–יב = מתי יט ,ג–יב) .בניסוח
שבאוונגליון לפי מרקוס ישו אומר שהפסוק בתורה שבו נזכרים הגירושים (דברים כד ,א) לא
נכתב אלא 'בעבור קשי לבבכם' ,אבל 'מראשית הבריאה "זכר ונקבה עשה אותם אלוהים"
(בראשית א ,כז)' .ידועה ההקבלה שבין דברים אלו ובין הטענה נגד הפרושים בברית דמשק:
'הם נתפשים [ ]...בזנות לקחת שתי נשים בחייהם ויסוד הבריאה "זכר ונקבה ברא אותם"' (ברית
דמשק [גניזה] ,עמ' ד ,שורות .)21–20גם אם נניח – וזו דעתי – שבברית דמשק אין איסור על
גירושי אישה אלא על ריבוי נשים ,אין ספק שהנושא הנדון דומה :אם גירושין אינם תופסים
או אינם רצויים ,נישואים שניים הם בבחינת פוליגמיה .חשוב מזה :יש קשר לשוני הדוק בין
שני המקורות .המילים 'יסוד הבריאה "זכר ונקבה ברא אותם"' המצויות לפנינו בברית דמשק,
מלמדות שהמילים 'מראשית הבריאה' באוונגליון לפי מרקוס אינן אלא ניסיון לתרגם ולפרש את
המונח הקומראני (מן ההשוואה לטקסט בברית דמשק אפשר ללמוד שהניסוח באוונגליון לפי
מתי' ,מן הראשית' ,מתרחק מן הניסוח המקורי עוד יותר מן הניסוח שבאוונגליון לפי מרקוס).
המסורת הנמסרת בשם ישו בעניין זה קרובה אפוא גם בדרכי ביטויה לזו שבמגילות .מטקסטים
3 4כך יש לדעתי להסביר גם את קללתו של ישו לעץ התאנה שלא עשה את המצופה ממנו – כלומר להוציא 638
פרותיו למען ישו שלא בעונתם (מתי כא ,יט = מרקוס יא ,יד) :מי שיש בו אמונה הוא בעל שליטה מלאה
בטבע (מתי כא ,כ–כא) ,והעץ צריך היה לספק לו את צרכיו בכל עת מרצונו ומיזמתו .יש להשוות זאת
למעשה של אמורא חסיד שהורה לתאנה להוציא פרי שלא בזמנה (בבלי ,תענית כג ע"ב – כד ע"א) ולדברי
פנחס בן יאיר בבבלי ,חולין ז ע"א שהובאו בגוף הדברים (אמנם שני הסיפורים בבליים הם; למקור האחרון
השוו :ירושלמי ,תעניות ג ,א [סו ע"ג]) .יש להעיר שבפרשנות האוונגליונים התפרש משל זה בדרך כלל
בצורה אחרת לגמרי מן האמור כאן.
3 5משיחיותו של ישו אינה אמורה במפורש בסיפור זה .מי שירצה לפרש שהמילה 'משיחו' בקטע מקומראן
מכוונת לנביא (ראו לעיל ,הערה ,)22יוכל לפרש שישו נגלה כאן כנביא; אולם הדבר קשה בעיניי.
