Page 64 - מגילות מדבר יהודה ב לאתר
P. 64

‫יונתן בן־דב‬

‫ניתוח הטבלה מלמד על האפשרויות המספריות הגלומות בלוח השנה של ‪ 364‬יום‪ .‬בין תקופה‬
‫לתקופה קיימת סימטרייה במבנה השבועות והימים‪ ,‬ואותה התאמה קיימת גם בין החודשים ‪,1‬‬
‫‪ ,12 ,9 ,6 ,3 ;11 ,8 ,5 ,2 ;10 ,7 ,4‬לפי מקומם בכל תקופה‪ .‬החודש הראשון בתקופה מתחיל‬
‫ביום רביעי ומסתיים ביום חמישי; החודש השני בתקופה מתחיל ביום שישי ומסתיים בשבת;‬
‫והחודש האחרון בכל תקופה‪ ,‬בן ‪ 31‬יום‪ ,‬מתחיל ביום ראשון ומסתיים ביום שלישי‪ .‬אורך כל‬

                         ‫תקופה ‪ 12‬שבועות מלאים ועוד שני חצאים‪ ,‬ובסך הכול ‪ 13‬שבועות‪.‬‬
‫חג המצות (‪ 15‬בחודש הראשון) חל ביום רביעי בשבוע‪ ,‬בדיוק כמו חג הסוכות (‪ 15‬בחודש‬
‫השביעי)‪ ,‬וה־‪ 1‬בחודש הראשון (ראש השנה האביבי‪ ,‬ביום רביעי בשבוע) מקביל לגמרי ליום‬
‫הזיכרון‪ ,‬הוא ה־‪ 1‬בחודש השביעי (ראש השנה הסתווי)‪ .‬הטבלה מאפשרת לשחזר מבנה של‬
‫חודש שלם על סמך עדות קצרה הנוגעת ליום אחד בלבד‪ ,‬בזכות המבנה המשוכלל שלה‪ .‬מבנה‬
‫זה מתפתח עוד יותר כאשר חורגים מתחומה של שנה אחת אל מחזורים של שלוש או שש שנים‪,‬‬

                                      ‫וכאשר גם משמרות הכוהנים משולבים בלוח השנה‪15.‬‬

                         ‫ג‪ .‬מחלוקות לוח בימי בית שני‬

‫העדויות על שנה בת ‪ 364‬יום כרוכות מראשיתן במחלוקת חריפה כנגד מסורות לוח אחרות‪.‬‬
‫הדבר ניכר בבירור בספרות היחד מקומראן‪ 16,‬ואף בספרות שאינה כתתית במובהק‪ .‬העובדה‬
‫שהשנה בת ‪ 364‬יום עמדה מראשיתה במחלוקת‪ ,‬וככל הנראה הייתה עמדת מיעוט‪ ,‬השפיעה‬

                                                         ‫רבות על עיצובה של מסורת הלוח‪.‬‬
‫ספר חנוך יצא חוצץ כנגד המחזיקים בלוח שנה של ‪ 360‬יום‪ ,‬משום שאינם מחשיבים את‬
‫'ארבעת הימים הנוספים' בחשבון השנה (חנוך עה‪ ,‬א–ב; פב‪ ,‬ה)‪ .‬ספר היובלים הכריז מלחמה‬

                                                                     ‫על מסורת לוח שונה‪:‬‬

‫ואתה צו את בני ישראל ושמרו את השנים כמספר הזה ש ֹלש מאות ו ׁ ִששים וארבעה ימים‬
‫[‪ ]...‬ואם יעברו ולא יעשום [‪ֻּ ]...‬כלם ישחיתו את זמניהם והלכו השנים מזה [‪ ]...‬ועברו‬
‫את ֻחקם‪ .‬ושכחו כל בני ישראל ולא ימצאו את דרך השנים ושכחו חדש ושבת וחג [‪]...‬‬
‫והלכו במועדי העמים אחרי שגגתם ואחרי ִאולתם‪ .‬והיו אשר יביטו אל הירח והוא ישחית‬
‫את הזמנים ו ִיקדם משנה לשנה עשרה ימים [‪ ]...‬על כן ת ֹבאנה להם שנים אשר בהן ישחיתו‬
‫ויעשו יום העדות לבוז ויום ֻטמאה לחג ובלבלו כל ימי ֹקדש בטמאים ויום ֻטמאה ביום ֹקדש כי‬

                                                           ‫ישחיתו הירחים והשבתות והחגים והיובלים‬

‫(יובלים ו‪ ,‬לב–לח; השוו‪ :‬כג‪ ,‬יט)‪17‬‬

‫‪ 1	 5‬לפירוט מבנה זה ראו‪ :‬ר' אליאור‪ ,‬מקדש ומרכבה‪ ,‬כוהנים ומלאכים‪ ,‬היכל והיכלות במיסטיקה היהודית‬                        ‫‪440‬‬
                                                  ‫הקדומה‪ ,‬ירושלים תשס"ג‪ ,‬עמ' ‪.112–108 ,58–41‬‬

‫‪S. Talmon, ‘Yom Hakippurim in the Habakkuk Scroll’, idem, The World of Qumran from Within, 1	 6‬‬

‫‪Jerusalem & Leiden 1989, pp. 186–199; idem, ‘The Calendar of the Covenanters of the Judean‬‬

                                                                                         ‫‪Desert’, ibid., pp. 147–185‬‬

‫‪ 1	 7‬קשה לומר נגד מי בדיוק נלחם המחבר‪ .‬מהדגשת התצפית בירח הסיקו רבים כי הוא יצא כנגד השנה‬
‫הירחית־השמשית ש ל ‪ 354‬ימים‪ .‬אולם אין לפסול את האפשרות שהמחבר התנגד לדגמים ירחיים שפו�ת‬
‫חו בתוך המסורת של השנה בת ‪ 364‬יום‪ ,‬כגון אלה שנמסרו בספר חנוך או במגילה ‪ .4Q317‬ראו למשל‪:‬‬
   59   60   61   62   63   64   65   66   67   68   69