Page 175 - שערות לילית וקרני אשמדאי / נעמה וילוז'ני
P. 175

‫‪ /‬טקסט ההשבעה והקשר בינו לבין הציורים ‪/ 173 /‬‬

‫המילה 'שעיר' פירושה 'תיש'‪ ,‬ואילו המילה 'עזאזל' נעשתה עם הזמן שם נרדף לשד‬
                                                             ‫האמון על פיתוי גברים ונשים‪370.‬‬

    ‫דמות הכלאיים של האדם־עז בהקשר של יצורים דמוניים נזכרת גם בתלמוד הבבלי‪:‬‬

‫תרי קטבי הוו‪ ,‬חד מקמי טיהרא וחד מבתר טיהרא דמקמי טיהרא קטב מרירי שמו‬
‫ומיחזי בי כדא דכמכא והדר ביה בחשא דבתר טיהרא קטב ישוד צהרים שמו ומיחזי‬

                             ‫בי קרנא דעיזא והדר ביה כנפיא (בבלי‪ ,‬פסחים קיא‪ ,‬ע"ב)‪.‬‬
‫תרגום‪ :‬היו שני (מיני) קטב‪ 371,‬אחד של לפני הצהריים ואחד של אחרי הצהריים‪ .‬זה‬
‫של לפני הצהריים 'קטב מרירי' שמו והוא נראה כמו כד של כמכא (סוג של דייסה)‬
‫ומסתובבת בו מצקת‪ .‬זה של אחרי הצהרים 'קטב ישוד צהרים' שמו ונראה כמו קרן‬

                                                            ‫של עז ומסתובבות בו כנפיים‪.‬‬

                                      ‫לפחות שד אחד בתלמוד מתואר אפוא כבעל קרניים‪.‬‬
‫בקערה ‪ ,19‬בשורה ‪ ,10‬יש תיאור של שד ושל הבעת פניו ומוזכר כי יש קרניים‬
‫לראשו‪' :‬אשבעית אתכם המנועים והמנו(ט)ים פניך פני שפל קר[נ]ך קרן חיות'‪ .‬על‬
‫קערה זו מצוירת דמות‪ ,‬אולם שלא כמו בטקסט לדמות המצוירת אין קרניים ואין לה‬
‫תווי פנים כלל‪ .‬דוגמה זו מעידה שהטקסטים ברובם היו קבועים ולא קשורים לציור‬
‫כלשהו‪ ,‬והציורים לא נעשו בהכרח על פי טקסט כתוב‪ .‬עם זאת יש לראות בטקסט זה‬
‫מפתח להבנתן של מקצת הדמויות המצוירות על קערות אחרות‪ .‬על סמך הכתוב בו‬
‫ידוע שהשד בעל קרניים‪ ,‬ומאפיין זה נראה בחלק ניכר מהדמויות הדמוניות על הקערות‪,‬‬

                                                                          ‫לדוגמה קערות ‪.11–8‬‬
‫בטקסט ההשבעה על קערה ‪ ,28‬בשורה ‪ ,12‬יש תיאור מילולי של פני השד באותן‬
‫המילים‪' :‬פניך פני שפל קרנך קרן ח(יו)ת'‪ .‬גם כאן‪ ,‬כמו בקערה ‪ ,19‬אין קשר בין מראה‬

                                   ‫הדמות המצוירת לתיאור פניו של השד בטקסט הכתוב‪.‬‬
‫פרט זהה חוזר באחד מנוסחי ההגנה מפני שדים אשר נמצאו בקומראן (‪11Q11‬‬
‫שורות ‪ ,)7 ,6‬המתוארך לימי בית שני‪' 372:‬פניך פני [שו?]ו וקרניך קרני חל[ו]ם'‪ .‬בתקופה‬
‫קדומה זו שבה המאגיה‪ ,‬כמו הדת‪ ,‬הייתה א־איקונית בעולם היהודי‪ ,‬אין ביטוי אמנותי‬
‫לתיאור המילולי‪ ,‬וחשיבותו היא בהיותו מקור ספרותי קדום יותר מהתלמוד הבבלי‬
‫ומקערות ההשבעה‪ ,‬ועל כן משקף תפיסה קדומה של תווי פניהם של שדים‪ .‬תווים אלה‬

                                                                  ‫תומפסון‪ ,‬מאגיה שמית‪ ,‬עמ' ‪.184 ,75‬‬               ‫‪3	 70‬‬
‫קטב (לפי אבן שושן) משמעו כליה‪ ,‬אבדן או מגפה‪ִ ' :‬מ ֶּד ֶבר ָּב ֹא ֶפל ַי ֲהֹלְך ִמ ֶּק ֶטב ָיׁשּוד ָצ ֳהָר ִים'‬    ‫‪	371‬‬
‫(תהלים צא‪ ,‬ו)‪ .‬קטב מרירי הוא מגפה קשה ומרה‪ְ ' :‬מ ֵזי ָר ָעב ּו ְל ֻח ֵמי ֶר ֶׁשף‪ְ  ‬ו ֶק ֶטב ְמִריִרי' (דברים לב‪,‬‬
                                                                                                                  ‫‪	372‬‬
                                                                                                       ‫כד)‪.‬‬
                                                            ‫ליכטנברגר‪ ,‬דמונולוגיה במגילות‪ ,‬עמ' ‪.268‬‬
   170   171   172   173   174   175   176   177   178   179   180