Page 177 - שערות לילית וקרני אשמדאי / נעמה וילוז'ני
P. 177
/טקסט ההשבעה והקשר בינו לבין הציורים / 175 /
מבחינה כרונולוגית נראה כי המקור היהודי הכתוב הקדום הידוע לנו המתאר שדים
נוצר דווקא בארץ־ישראל בתקופת בית שני .משם הוא הגיע לתלמוד הבבלי ולקערות
ההשבעה ובהן קיבל גם ביטוי אמנותי.
לילית
תיאורי דמותה של לילית מעטים מאוד בנוסחי ההשבעות בהשוואה למספר הפעמים
שבהן מוזכר שמה ולמספר תיאורי הנזקים שהיא גורמת .אף על פי כן יש בקערות רמזים
מעטים לדמותה ,ואלה עולים בקנה אחד עם תיאוריה במקורות ספרותיים אחרים.
הדמות הנקבית הכבולה המוצגת בקערה ( 7איור )119היא שדה בעלת מראה
אנושי .היא דומה לדמויות העומדות בצדודית בקערה 6ובקערה ( 11איור )124ועל
כן נראה כי גם הן דמויות נשיות המייצגות שדות נקבות .הטקסט בקערה 7פונה אל
לילית ומבכלתא ,המופיעות בדמות אנוש ,ומשביע אותן שיצאו מבית הלקוח .אם לא
יעשו כן ייכבלו בכבלי נחושת ברגליהן ,אזיקי נחושת יושמו על ידיהן ורצועת נחושת על
צוואריהן .יש גם התאמה בין תיאור הכבילה לציור הדמות .בהמשך הטקסט יש רמז נוסף
הקשור למראה דמותה של לילית .בשורה 8משביע אותה המאגיקון בתלתלי שערה
שתצא מבית הלקוח:
אשבעית עלך במ(ראנה) ויבציציתיכו דאם נפקת מן ביתיה דפאפא בר הורמיזדוך מן
דירתה דביבי בת מחלפתא
תרגום :אני משביע אותך באדוני בית אוצרך 379ובתלתלי שיערך שאם תצאי מביתו
של פפא בן הורמיזדוך ומדירתה של ביבי בת מחלפתא (הדגשה שלי).
תיאור זה של שערה של לילית מתקשר היטב לתיאוריה המסופוטמיים' :פניה כפני
אריה ,שערה פרוע ,חזה חשוף' 380,והיהודיים' :מגדלת שער כלילית' (בבלי ,עירובין ק,
ע"ב) ,שעל פיהם היא בעלת שער ארוך .תיאורים של דמות נקבית כבולה ששערה ארוך
או פרוע נראים לרוב על קערות ההשבעה (לדוגמה קערות ,)39 ,15 ,12 ,2ואין ספק שהם
מבטאים את אותו הרעיון באשר לדימויה החזותי של לילית381.
בקערה ( 14איור )121יש פנייה אל הליליות הרעות ,זכרים ונקבות ,אך הציור הוא
של דמות אישה עומדת עירומה .הציור מתאים להמשך תיאורה של הדמות בשורה 3
בטקסט ההשבעה (אם כי הטקסט פונה אל כמה דמויות):
לפי תרגום של שאול שקד .שקד מוסיף את המילים 'בית אוצרך' ,אף שאינן בטקסט .קערה עם 379
טקסט דומה פורסמה לא מזמן ,ראו שקד ,פורד ובאירו ,קערות לחשים ,עמ' ;119סמליק ,קערת
3 80
השבעה ארמית .תיאור התלתלים מופיע גם אצלו. 381
תורו־דאנג'ין ,קמעות נגד לברטו ,עמ' .170
לסס ,כוח גירוש ,עמ' .358–356
