Page 105 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat
P. 105
מבוא
ומפורסמת התנגדותו הנמרצת של ר׳ אברהם אבן עזרא ללשון הפתיחה המפורסמת של המלכויות
לראש השנה בנוסח הקלירי ׳אַ ְנ ִסי ָכה ַמ ְל ִכּי׳ 268:והנה יהיה פירוש ׳אנסיכה מלכי׳ אעשה ממנו נסוך
כמו ׳ ַבּל־ ַא ִסּיך ִנ ְס ֵכּי ֶהם ִמ ָדּם׳ )תה׳ טז ,ד( .ויש מפרשים ׳ ָנ ַס ְכ ִתּי ַמ ְל ִכּי׳ )תה׳ ב ,ו( כמו משחתי .ואם
יהיה הפירוש אמת ,תהיה טעות שנית 269.ולמה לא אמר ׳ארומם מלכי׳ או ׳אשבח׳ ו׳אודה׳ או
׳אקדש׳ ,רק בקש מלה להראות חכמתו לשומעים270.
מסתבר שבמצב של התערערות השימוש החי בלשון העברית ומתוך הישענות על לשונות אחיות
חלו בעברית תהליכי שינוי מופלגים .תוך ניסיון לעקוף את הבסיס הצר של הצורות הרב־משמעיות
נעשו ניסיונות להרחבת השורש .מתוך מודעות לעניין אף מצאו כאן יוצרים ומשוררים כר נרחב
למשחקי צליל וחרוז בנוסח יציבי /ינציבי וכל כיוצא באלה .באותו האופן הם ראו ,כנראה ,קישוט
משעשע בצורות המקור הדו־עיצוריות הצמודות לצורות פועל נטויות ,׳שוב נושבו׳ וכל כיוצא
באלה .לכך סייעו בוודאי גם מילוני השירה בנוסח ספר האגרון )כתאב אצול אלשער אלעבראני(.
יתרה מזו צירופים מעין *שׁ ֹוב ָשׁבוּ ְשׁבוּ ִיים היו יכולים להיחשב צורות מרובעות אהודות בבחינת
*שׁוּ ְב ָשׁבוּ בהטעמת מלעיל .בחוגי הקראים נמשכה הדבקות בשורש העברי הדו־עיצורי עוד זמן רב
לאחר שנודע גילויו של חיוג׳ ונתקבל 271.גם את גישתו של שמואל הנגיד אשר לזיהוי האלטרנטיבי
של אות השורש המצעית בפעלים נחי העי״ן ניתן להבין על רקע היכרותו עם פועלי עי״ן הפועל
אל״ף.
היה זה שלב חשוב בהתפתחותה של הלשון העברית בימי הביניים .הוא קנה לו שביתה בתקופת
הביניים שבין לשון הפיוט שמן התקופה הביזנטית ועד התקופה הערבית הראשונה שלפני הכיבוש
הביזנטי החוזר ובין לשון השיר הקלסיציסטית של תור הזהב הספרדי .במקרה או שלא במקרה
תקופת הביניים הזאת חופפת את זמנם של מסמכי הגניזה העבריים שמקצתם אף הגיעו אלינו
כתובים בעצם כתב ידם של כמה מן היוצרים הגדולים בני הזמן.
שמואל בר הושענא ויוסף אבן אביתור חיו ופעלו בשלהי המאה העשירית ובראשית המאה האחת־
עשרה .הייתה זו תקופה גדולה של חשיבה לשונית מבורכת שנסמכה על מדעי הלשון הערביים.
חשיבה זו משקפת בין היתר גם את דרכי הכתיבה היוצרת של גדולי המשוררים העבריים אשר פעלו
בסמיכות מקום וזמן למדקדקים ולמילונאים הראשונים :רב סעדיה גאון במזרח ודוד בן אברהם
אלפסי ויהודה אבן קוריש במערב ,ובאלאנדלוס – מנחם בן סרוק ודונש בן לברט עם תלמידיהם וכן
המחדש הגדול בניתוח המורפולוגי של צורות הפועל ובחלוקתן לגזרות ,יהודה חיוג׳ .חיוג׳ התייחס
268מחזור ר״ה ,עמ׳ .233וראו עוד ביוצר לסוכות ׳מלכי אנסיכה׳ )זולאי ,מפי פייטנים ושופכי שיח כט(.
269המעבר מבניין קל לבניין הפעיל הוא טעות לטענתו של ראב״ע ,והלך פה הפייטן לכאורה בדרכו של מנחם
שראינו.
270יהלום ,שפת השיר ,עמ׳ .191–190
271הופקינס ,יסודות ערביים ,עמ׳ .99–93
103
