Page 44 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat
P. 44
יוצרות רבי שמואל השלישי
שלא במקרה פרשת מקץ נחלקת לאותן ארבע יחידות גם בשיטת הקריאה הארץ ישראלית
התלת־שנתית שרשב״ה בוודאי הכיר .אבל בה במידה הוא הכיר גם את מדרשי ארץ ישראל ,מדרשי
תנחומא־ילמדנו ,שכבר באו בהם הדרשות שאליהן הוא נזקק ,על פי אותה מורשת ועל פי אותה
חלוקה .השפעת המדרש ניכרת בכל מקרה גם כאשר החלוקה של גוף היוצר אינה מתנהלת בד
בבד עם חלוקת סדרי הקריאה הארץ ישראליים הנדירה יחסית 74.גם לא ברור עד כמה עוד התרפק
רשב״ה על החלוקה התלת־שנתית של קריאת התורה על פי שיטת הסדרים הישנה .הוא מכל מקום
כתב יצירות מקיפות לקריאה החד־שנתית ,והיא שעמדה במרכז העיון והדיון של הקהילה הארץ־
ישראלית .הקריאה התלת־שנתית התנהלה לה באפיק ליטורגי עצמאי שלא השיק כלל לקריאה החד־
שנתית .מכל מקום המקורות המדרשיים היו בסיס איתן ליצירה הפייטנית של רשב״ה .מקורות אלו
שימשו אותו וחלחלו אל תוך כתיבתו במודע ושלא במודע.
מנהג מיוחד נהג הפייטן בשבתות בעלות מוקד תמטי נוסף על זה של הפרשה .מדובר בשבע
שבתות הנחמה של שלהי דקיטא ,שבהן עמדו ההפטרות המיוחדות במרכז תשומת הלב .כאן הוא
ארגן את הסיומות המקראיות של סופי המחרוזות בשיטת סירוגין :פסוק מפרשת השבוע ופסוק
מן ההפטרה על הסדר ,וכדי לחזק את הלכידות בתוך כל חטיבה כל המחרוזות משורשרות זו לזו
ולא רק מחרוזת הפזמון .מסתבר שהמעברים התכופים מן הפרשה אל ההפטרה וממנה בחזרה
אל ההפטרה בתוך גבולות המחרוזת המשולשת לא היו פשוטים ,והם הצריכו את סממן הלכידות
החיצוני ,הפורמלי ,את השרשור .גורם נוסף היה אורך הטורים הקצר יחסית .סוף סוף לא נתברכו
פרקי הנבואה של ההפטרות באותו שפע של דרשות שבו נתברכו מקראות הפרשה .הדבר בולט
במיוחד בשבתות הפורענות ,שם מתגבר מספר פסוקי ההפטרה על מספר פסוקי הקריאה בתורה.
כתוצאה מכך גם הרגיש ,כנראה ,הפייטן צורך לזנוח את המחרוזת המשולשת לטובת המחרוזת
המרובעת הנוהגת בפיוטי ההפטרה ,בזולת.
מעניין לציין שבגופי היוצר האלה אין השרשור משמש אף לא במעבר אל מחרוזות הפזמון.
ומסתבר שהאורך הגדול יחסית של המחרוזות אפשר לפייטן לעשות כאן את המעבר התמטי אל
הנושא החדש גם בלא להזדקק לסממן החיצוני של השרשור .בשבתות הנחמה מחרוזות הפזמון
משוחררות באופן יוצא מן הכלל מן הזיקה אל פסוק חתימה .המצב הזה אפשר לפייטן בפרשת
שופטים ואנכי אנכי הוא מנחמך לחתום את החטיבה האחרונה ברמז ברור לתחנה הליטורגית
המלווה בנקודה זו את גוף היוצר ,והיא קדושת היוצר בכבודה ובעצמה .דבר זה עולה בפשטות מן
הניסוח :וּ ְקדוּ ַשּׁת ָשׁל ֹושׁ ְתּ ַשׁ ֵלּ ִשׁי75.
74פרשת בא היא הפרשה היחידה מלבד מקץ הנחלקת בחטיבותיה במקביל לחלוקה של הסדרים הארץ ישראליים.
והשוו אליצור ,רמיזות לסדרים ,עמ׳ .225–211
75לעומת זאת ר׳ יוסף אבן אביתור רגיל לרמוז בחתימה של גופי יוצרותיו אל תפילת היוצר הפותחת ׳המאיר לארץ
ודרים עליה׳ או אף אל ׳מה רבו מעשיך ה׳ מלאה הארץ קניניך׳ .השוו פליישר ,היוצרות ,עמ׳ .471רשב״ה בניגוד
42
