Page 65 - יוצרות ר' שמואל השלישי א - סופי_Neat
P. 65

‫מבוא‬

‫דיבור של הבטחה לעתיד בבניין קל נעשה בפי הדובר השירי דיבור של פנייה אישית נרגשת בבניין‬
‫הפעיל‪ ,‬הגורם‪ ,‬וכינוי קניין ליחיד )עמי( מתגלם בכינוי מושא המתייחס למתפללים רבים )הושיבנו(‪.‬‬
‫בשתי השבתות מצורע ודברים־איכה שמואל השלישי בוחר לחתום את פיוטי האהבה שלו‬
‫בלשונו של הנביא הושע ׳ארפא משובתם אוהבם נדבה׳ )יד‪ ,‬ה(‪ .‬הטור המוביל אל לשון הכתוב‬
‫דומה ביותר בשני המקרים‪ .‬כך באהבה לפרשת דברים־איכה בלשון יחיד‪ִ :‬תּ ְר ָפּא ְמשׁוּ ָב ִתי ֹתא ֲה ֵב ִני‬
‫ְנ ָד ָבה‪ ,‬ובאהבה לפרשת מצורע באופן דומה אבל דווקא שם תוך שימוש בכינוי מושא לרבים‪ִ :‬תּ ְר ָפּא‬

                                                                        ‫ֶנ ֱא ָמן ֹתּא ֲה ֵבינוּ ְנ ָד ָבה‪.‬‬
‫מעניין שימושו של השלישי בדו שיח שמנהל בעל המזמור בתהלים עם אלוהיו‪ .‬דברים שבעל‬
‫המזמור אומר בלשון בקשה ׳כהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו׳ )תה׳ קלב‪ ,‬ט(‪ ,‬והאל משיב לו עליהם‬
‫בלשון הבטחה ׳וכהניה אלביש ישע וחסידיה רנן ירננו׳ )שם טז( פייטננו מעבד על דרך פנייה של‬
‫ציבור‪ .‬מבין שני הפסוקים הוא מעדיף לעצב את תפילתו שלו בלשון הפעיל הלקוחה דווקא מלשון‬
‫ההבטחה של האל ותוך ויתור על כינוי הגוף לנסתרים ׳כהניה׳ וגם על הכינוי לנוכחים‪ ,‬׳כהניך׳‪,‬‬
‫לטובת הגוף המדבר ׳כוהנינו׳‪ ,‬ומכל מקום ניסח את דבריו בלשון הפנייה ׳תלביש׳‪ .‬וכך הוא אומר‬

                                                ‫בפיוט האהבה שלו לפרשת אמור אל הכהנים‪:‬‬

                                             ‫ַתּ ְל ִבּישׁ כּ ֹו ֲה ֵנינוּ ֶי ַ ׁשע ַו ֲח ִסי ֵדינוּ ְי ַר ֵנּנוּ ִוי ַז ֵמּרוּ‬
                                ‫ככתוב ׳כוהניך ילבשו צדק וחסידיך ירננו׳ )תה׳ קלב‪ ,‬ט(‬

‫על דרך הפנייה האישית בלשון יחיד האופיינית לחטיבת ׳ועד מתי׳ החותמת את פיוטי הגאולה ה׳‬
‫מלכנו התבטא אותו פייטן עצמו בגאולה לפרשת תצוה‪ .‬וכאן הלך דווקא בעקבות לשון הבקשה‬
‫של בעל המזמור ׳ילבשו׳‪ ,‬אף כי לשון ׳תשועה׳ שבהמשך נסמכת על לשון ׳ישע׳ של תשובת האל‪:‬‬

                                                            ‫ַה ְמ ִרי ָחה ַע ְ ּצב ֹו ַתי ִויחוּ ָבּשׁוּ‬
                                                                ‫ְוכ ֹו ֲה ַני ְתּשׁוּ ָעה ִי ְל ָבּשׁוּ‬

                                      ‫ככתוב ׳‪...‬כוהניך ילבשו צדק׳ )שם‪ ,‬שם(‬

‫בין דרכי השינוי הטיפוסיים לרשב״ה הייתה ההטיה האמנותית של הלשון המקראית של השיח‬
‫המעמידה במרכז את האל בכיוון של פנייה אל האל שיקיים את הבטחתו‪ .‬אחד האמצעים הרטוריים‬
‫של הטיית השיח היא ההדגשה שדברי הנביא המוצגים כלשונם לאחר דיבור ההצעה ׳ככתוב׳ אינם‬
‫אלא דברים שיצאו מפי הגבורה‪ .‬בניסוח מתגוון אנו מוצאים לשונות כמו ׳אמור אמרת׳‪ ,‬׳כאשר‬
‫מיללתה׳‪ ,‬׳כנמתה׳‪ .‬כך באהבה לפרשת לך לך‪ ,‬שהשלישי הסמיך על נבואת ישעיהו הוא ביקש‬

       ‫להזכיר לאל בטור האחרון של מחרוזת הפיוט שבקשתו מן האל מעוגנת בדברי האל עצמו‪:‬‬

                                              ‫אָמ ֹור אָ ַמ ְר ָתּ א ֶא ְמאַס ֶז ַרע אַ ְב ָר ָהם ֹא ֲה ִבי‬
              ‫ככתוב ׳ואתה‪ ...‬בחרתיך זרע אברהם אוהבי‪ָ ...‬ו ֹא ַמר לך עבדי אתה בחרתיך‬

                                                           ‫ולא מאסתיך׳ )יש׳ מא‪ ,‬ט(‬

                                                    ‫‪63‬‬
   60   61   62   63   64   65   66   67   68   69   70