Page 111 - josephus volume one
P. 111

‫רחש ןב ריאמ‬

‫או גרסות של ספרים אלו‪    .‬לאחר שיוספוס מסיים לספר את סיפור מגילת אסתר (קד' יא ‪ )296‬אין‬
‫למצוא עוד מקבילות של ממש לספרי המקרא בגרסותיהם הידועות לנו‪ .‬למרות זאת‪ ,‬נראה שיוספוס‬
‫התאמץ‪ ,‬באפיזודות החותמות את הספר‪ ,‬לקשור בין העולם המקראי לבתר־מקראי‪ .‬שני עניינים עומדים‬
‫במוקד תשומת הלב של יוספוס בתיאור שיבת ציון‪ :‬בעיית הנשים הנכריות‪ ,‬שנידונה בהרחבה בזיקה‬
‫לעזרא‪ ,‬והיריבות עם עמים וקבוצות אחרות‪ ,‬ובפרט השומרונים‪    .‬שתי בעיות אלו שבות ועולות בסיפור‬
‫סנבלט של יוספוס‪ ,‬כאשר הן כרוכות זו בזו‪ .‬סנבלט מציע את בתו למנשה‪ ,‬אחיו של הכוהן הגדול‪ ,‬מתוך‬
‫תקווה לרכוש השפעה על הציבור היהודי‪ .‬אולם היהודים מגרשים את מנשה בשל נישואיו לנכריה‪,‬‬
‫ובעקבות זאת נרקמת המזימה להקים מקדש בהר גריזים‪ ,‬שבראשו יעמוד אותו מנשה‪ ,‬והוא ישרת‬
‫כוהנים וישראלים שעמדו בקשרי חיתון עם השומרונים‪ .‬על מנת לעמוד על האופן שבו יוספוס מחבר את‬
‫שני הנושאים הללו‪ ,‬יש להתחקות אחר דרכו בצירוף‪ ,‬בעריכה ובעיבוד של המקורות לסיפור אלכסנדר‪.‬‬
‫בשנת ‪ 1898‬הציע אדולף (אברהם) ביכלר‪ ,‬שסיפורו של יוספוס מורכב משלושה מקורות‪ ,‬האחד‬
‫שומרוני והשניים האחרים יהודיים‪    .‬המקור השומרוני עסק במעשי סנבלט ובאישור להקמת מקדש‬
‫שומרוני; מקור יהודי אחד סיפר על מפגש אלכסנדר עם הכוהן הגדול‪ ,‬והמקור היהודי האחר הוא‬
‫סיפור אנטי־שומרוני על מפח הנפש שהנחיל אלכסנדר לשומרונים‪ .‬חוקרים אחרי ביכלר הציעו חלוקות‬
‫מפורטות יותר‪ ,‬ובייחוד הדגישו את קיומו של מקור נוסף‪ :‬היסטוריונים נכרים שמהם שאב יוספוס את‬

‫מקובל היום להניח שיוספוס השתמש בעיקר בעזרא החיצוני לצורך כתיבת מרבית קדמ' יא ‪( 158-1‬פומר‪ ,‬יוספוס‪ ,‬עמ'‬                ‫‪2	 0‬‬
‫‪ .)82-81‬אשר לנחמיה המצב מורכב יותר‪ .‬יוספוס מזכיר רק אפיזודות אחדות מספר נחמיה (קדמ' יא ‪ ,183-159‬המקביל‬
‫לנחמיה א‪-‬ז ‪ ;4‬יג ‪[ 12-10‬בדילוגים והשמטות])‪ .‬אין הוא מודע לקשר בין עזרא לנחמיה או לתפקידו של נחמיה בפרשת‬              ‫‪	21‬‬
‫נישואי התערובת‪ ,‬ואין כל ביטחון שהוא היה מודע לכך שבין מתנגדי החומה בלט במיוחד אחד בשם סנבלט (נחמיה‬                   ‫‪	22‬‬
‫ד ‪ ;1‬ו ‪ ;1‬ובמיוחד ו ‪ .5‬אכן אצל יוספוס נזכר אדם בשם ‪[ Σαμβᾷ‬קדמ' יא ‪ ,]118‬על פי מהדורת ניזה‪ .‬בשם זה יש חילופי‬
‫נוסח רבים‪ ,‬ויש הסוברים שהכוונה לסנבלט [ראו חילופי הנוסחאות והזיהוי עם סנבלט אצל מרקוס בקדמוניות היהודים‪,‬‬
‫מהדורת לוב‪ ,‬ו‪ ,‬עמ' ‪ ,371-370‬והערה ‪ ,]c‬אולם יש גם הצעה שזהו שתר־בוזני ‪ -‬ההצעות השונות אצל פומר‪ ,‬יוספוס‪,‬‬
‫עמ' ‪ .)95‬לפיכך יש המטילים ספק אם יוספוס הכיר בכלל את ספר נחמיה בנוסח המסורה או השבעים (גראבי‪ ,‬עזרא־‬
‫נחמיה‪ ,‬עמ' ‪ .)84-83‬פלדמן‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬הציע הנמקות שונות לכל הסטיות והשינויים של יוספוס מהתיאור המקראי‬
‫של נחמיה (פלדמן‪ ,‬מקרא משוכתב‪ ,‬עמ' ‪ .)499-489‬ראו גם הביקורת של פלדמן על השוללים את היכרותו של יוספוס‬
‫עם ספר עזרא־נחמיה (שם‪ ,‬עמ' ‪ ,489‬הערה ‪ .)2‬פומר סובר שיוספוס הכיר רק חלקים מנחמיה (פומר‪ ,‬יוספוס‪ ,‬עמ' ‪,82‬‬
‫‪ .)99-98‬מעשה אסתר ומרדכי מבוסס בעיקרו על מגילת אסתר בנוסח השבעים (פלדמן‪ ,‬מקרא משוכתב‪ ,‬עמ' ‪.)36-35‬‬
‫אף שנישואי תערובת היו בעבור יוספוס‪ ,‬שכתב את קדמוניות גם לקהל נכרי (להלן‪ ,‬הערה ‪ ,)155‬עניין רגיש‪ ,‬בכל זאת‬
‫הוא מקדיש לנושא מקום נרחב (קדמ' יא ‪ .)153-139‬פלדמן‪ ,‬מקרא משוכתב‪ ,‬עמ' ‪ ,485-483‬טוען שיוספוס מעדן ומרכך‬
‫את מעשי עזרא‪ .‬כריסטין הייז‪ ,‬טומאת נכרים‪ ,‬עמ' ‪ ,71-70‬ציינה‪ ,‬שיוספוס הגביל את המונח 'זרע הקדש' ואת האיסור‬
‫על נישואי תערובת לכוהנים בלבד‪ .‬העניין השומרוני תופס גם הוא מקום בולט בדברי יוספוס‪ .‬בכל הפעמים שהוא מזכיר‬
‫את התנגדותם של שכני היהודים לבניית המקדש והחומה בירושלים‪ ,‬הוא מונה ביניהם את השומרונים‪ ,‬אף שהללו לא‬
‫נזכרו בהכרח במקרא‪ ,‬והוא אף מדגיש את חלקם בהתנגדות זו‪' :‬וכאשר ירו את יסודות בית המקדש ושקדו מאד על בניינו‪,‬‬
‫דרשו הגויים אשר מסביב‪ ,‬ובייחוד הכותים ‪( '...‬קדמ' יא ‪ .)19‬השומרונים הם שהסיתו את יתר שכני היהודים להתלונן‬

                         ‫עליהם אצל דריווש (שם‪ ,)97 ,88 ,‬וראו גם קדמ' יא ‪ ,174 ,114‬וראו פומר‪ ,‬יוספוס‪ ,‬עמ' ‪.102-101‬‬
‫על אף שהחלוקה למקורות מזוהה עם ביכלר‪ ,‬למעשה העלה השערה זו הנרי בווה קודם לכן (בווה‪ ,‬אלכסנדר)‪ .‬מעניין‬
‫גם לקרוא את הוגו וילריך‪ ,‬שפרסם את ספרו מספר שנים לפני מאמרו של ביכלר‪ .‬מדברי וילריך‪ ,‬יהודים ויוונים‪ ,‬עמ' ‪,7-6‬‬
‫משתמע שהוא היה מודע לאפשרות שסיפור זה חובר ממקורות שונים כדרכו של יוספוס ביתר ספריו‪ .‬מכל מקום‪ ,‬מסקנתו‬
‫היא שכל הסיפור (קדמ' יא ‪ )347-302‬לקוח ממקור יהודי כלשהו‪ ,‬המאופיין בחוסר הבנה היסטורית‪ ,‬והוא טורח לציין‬

                                                               ‫שדבר זה מאפיין את כל הכתבים היהודיים מתקופת בית שני‪.‬‬

                                                                                                                             ‫‪100‬‬
   106   107   108   109   110   111   112   113   114   115   116