Page 113 - josephus volume one
P. 113

‫רחש ןב ריאמ‬

‫נוסחה שגורה לתחיבתו של מקור אחר‪    .‬סעיף ‪ 305‬מסתיים ב'כפי שסופר במקום אחר'‪ ,‬ובכך תוחם‬
‫היטב את התחיבה ההיסטורית על מסעי אלכסנדר‪ .‬הוצאת פסקאות ‪ ,305-304‬המתארות את עלייתו‬
‫של אלכסנדר‪ ,‬אינה פוגמת כהוא זה ברצף הסיפורי‪ .‬התמרמרותם של זקני ירושלים (‪ )306‬עומדת בהיפוך‬
‫מושלם ובהתאמה ספרותית לכוונותיו של סנבלט 'שנישואים אלה ישמשו לו ערובה לחיבת העם' (‪.)303‬‬
‫לאור ניתוח זה מסתבר שסיפור סנבלט ומנשה (‪    )312-306 ;303-302‬הוא מקור אחד רציף‪ ,‬שאינו‬
‫קשור כלל לאירועים ההיסטוריים של נפילת האימפריה הפרסית ולכיבושי אלכסנדר‪    .‬אל תוך מקור‬
‫זה תחב יוספוס את המידע על עליית אלכסנדר וראשית כיבושיו (‪ )305-304‬כדי למקם את הסיפור על‬
‫רקע התמורות המדיניות של הימים ההם‪ ,‬אם כי כאמור הללו אינן משפיעות כלל על מהלכו של סיפור‬

                                                                                              ‫סנבלט ומנשה‪   .‬‬
‫מה מקורו של סיפור סנבלט ומנשה? חוקרים רבים נטו לקרוא סעיפים אלו לאור האמור בסוף ספר‬
‫נחמיה‪' :‬ומבני יוידע בן אלישיב הכוהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי' (נחמיה יג ‪.)28‬‬
‫יוספוס ונחמיה כאחד‪ ,‬טענו החוקרים‪ ,‬מספרים על נישואי בן הכוהן הגדול עם בתו של סנבלט‪ .‬גרץ שילב‬
‫בלא קושי בין המקרא ליוספוס וכתב שנחמיה הוא שגירש את מנשה וכוהנים אחרים‪ ,‬שהיו נשואים‬
‫לשומרוניות‪    .‬מנגד‪ ,‬כבר באמצע המאה הי"ט כתב ר' נחמן קרוכמאל (רנ"ק) שבשני סנבלט ובשני בנים‬
‫לשני כוהנים גדולים עסקינן‪    .‬ביכלר‪ ,‬לעומת זאת‪ ,‬כתב שהמקור לסיפור מנשה וסנבלט הוא גרסה‬
‫פרו־שומרונית של המסופר בספר נחמיה‪    .‬ואולם כפי שכבר העירו חוקרים רבים קשה לראות במעשה‬
‫סנבלט ומנשה שאצל יוספוס אהדה כלשהי לשומרונים ‪ -‬סנבלט מוצג כתככן ומנשה כיהודי שסטה‬
‫מהדרך הראויה‪    .‬בשנת ‪ 1907‬משנתגלו מסמכי יב ונודע שבסוף המאה הה' לפה"ס פעלו בשומרון שני‬

‫מנשה וסנבלט התרחש באותו פרק זמן שבו התרחש מעשה בגוהי המובא לפני כן (קדמ' יא ‪ ,)301–297‬ויש לתארכו לסוף‬                            ‫‪2	 9‬‬
                                                                ‫המאה החמישית לפה"ס (שליט‪ ,‬פרק)‪ ,‬וראו להלן‪ ,‬הערה ‪.30‬‬              ‫‪3	 0‬‬

‫שוורץ‪ ,‬באותו הזמן‪ ,‬עמ' ‪ .248‬עוד על דרכי עבודתו של יוספוס בהבאת מקורות ראו במבוא ד‪ ,1‬ובערך גיור בית חדייב‪.‬‬                        ‫‪3	 1‬‬
‫מרבית החוקרים רואים את ‪ 303-302‬ו־‪ 312-306‬שייכים לאותו המקור‪ ,‬אולם דקסינגר מפצל אותם‪ .‬לשיטתו‪303-302 ,‬‬                             ‫‪3	 2‬‬
‫הם חלק ממסורת רחבה יותר‪ ,‬שייחסה את הקמת המקדש לסנבלט ולאלכסנדר‪ ,‬ושרידיה נמצאים גם ב־‪ ,321‬וב־‪.324‬‬                                 ‫‪3	 3‬‬
‫לעומת זאת ב־‪ 312-306‬מובאת מסורת אנטי־שומרונית ובמרכזה מנשה (דקסינגר‪ ,‬גבולות‪ ,‬עמ' ‪ ;98-96‬הנ"ל‪ ,‬שומרונים‪,‬‬                          ‫‪	34‬‬

                                                                                                                  ‫עמ' ‪.)108-105‬‬  ‫‪3	 5‬‬
‫טל אילן משערת שביסוד הסיפור עומד מקור אנטי־כוהני‪ ,‬או אנטי־צדוקי‪ ,‬שטען שכוהני בית צדוק גרמו פעם אחר פעם‬                           ‫‪	36‬‬

                                                                 ‫לירידת מעמדו של המקדש בירושלים‪ ,‬וראו בערך בית חוניו‪.‬‬
                                                                           ‫זו גם מסקנתו של שוורץ‪ ,‬פפירוסים‪ ,‬עמ' ‪.121-120‬‬

                               ‫גרץ‪ ,‬דברי ימי ישראל‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ ,289-288‬ולכך נוטה גם קירכהיים‪ ,‬כרמי שומרון‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪.4-3‬‬
‫קרוכמאל‪ ,‬מורה‪ ,‬עמ' ‪ .39‬זו גם גישתו של רש"י פין‪ ,‬היוצא נגד הטוענים שאי אפשר שמקרה דומה של נישואי תערובת‬
‫יחזור על עצמו (פין‪ ,‬דברי הימים‪ ,‬א‪ ,‬עמ' ‪ .)106-105‬מן הראוי להדגיש את דברי קרוכמאל ופין כנגד דברי שוורץ שעד שנות‬
‫החמישים למאה הכ' שררה הסכמה מלאה שיוספוס ונחמיה עוסקים באותו הסיפור (שוורץ‪ ,‬פפירוסים‪ ,‬עמ' ‪,111-108‬‬

                                                                                                   ‫ובמיוחד עמ' ‪ ,110‬הערה ‪.)12‬‬
‫על המקור השומרוני ראו ביכלר‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ .10‬על הזיקה לספר נחמיה ראו שם‪ ,‬עמ' ‪ .21‬מומיליאנו אימץ עמדה זו‬

                                                                                            ‫(מומיליאנו‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪.)39-38‬‬
‫על ההיבטים האנטי־שומרוניים כבר עמד מוצו‪ ,‬מחקרים‪ ,‬עמ' ‪ .200-199‬גוטמן‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ ,289‬סבר שמדובר במקור‬
‫חסר פניות‪ .‬צ'ריקובר‪ ,‬היהודים והיוונים‪ ,‬עמ' ‪ ,34‬אמנם קיבל את ההנחה שהסיפור על אלכסנדר וייסוד המקדש בהר‬
‫גריזים מוצאו מהשומרונים‪ ,‬אך לדעתו עמדה לפני יוספוס גרסה יהודית‪ .‬כשר דחה את דברי צ'ריקובר על התשתית‬
‫השומרונית של הסיפור‪ ,‬וטען שהסיפור בתכניו וברוחו הוא אנטי־שומרוני ולא יכול היה להיכתב אלא בידי יהודי (כשר‬
‫לא הבחין בין סיפור סנבלט ומנשה לסיפור סנבלט ואלכסנדר [כשר‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ .)]24-23‬בדומה לו גם גולדשטיין‪,‬‬

                                                                                                                                       ‫‪102‬‬
   108   109   110   111   112   113   114   115   116   117   118