Page 112 - josephus volume one
P. 112

‫ןודקומ רדלכסנאו לודגה ןהוכה‬

         ‫המידע על מסע אלכסנדר‪    .‬לצורך דיוננו נציג את החלוקה הרווחת במחקר על פי עקרונות ספרותיים‪,‬‬
                                                                   ‫ובהמשך נבחן את מוצאם של החלקים השונים‪   :‬‬
                                                                      ‫‪ 	.1‬מעשה סנבלט‪325-321 ;315-302 :‬א; ‪.345‬‬

                                                        ‫‪ .	2‬מעשה הכוהן הגדול ואלכסנדר‪317 :‬ב‪325 ;319-‬ב‪.339-‬‬
                                           ‫‪ 	.3‬תיאור מסעו של אלכסנדר‪317-316 ;314-313 ;305-304 :‬א; ‪   .320‬‬

                                                                     ‫‪ .	4‬אלכסנדר דוחה את השומרונים‪   .345-340 :‬‬
                                                                                                 ‫‪ 	.5‬סיכום‪   .347-346 :‬‬

         ‫עיון צמוד במעשה סנבלט (‪ )1‬מלמד שאין אנו עוסקים בשרידים מפורקים של מסורת אחת‪ ,‬אלא‬
         ‫במחברים שונים‪ .‬ראשית יש להבחין בין תחילת הסיפור‪ ,‬העוסקת בסנבלט ומנשה (‪ ,)312-302‬לסעיפים‬
         ‫האחרונים‪ ,‬שעיקרם המשא ומתן בין סנבלט לאלכסנדר (‪325-321‬א‪ .)345 ,‬גם חלקו הראשון של הסיפור‬
         ‫מורכב ממקורות שונים‪ .‬סעיפים ‪( 312-306 ;303-302‬להלן סנבלט ומנשה) נטועים היטב בעולם הפרסי‪,‬‬
         ‫ואין בהם זכר לאלכסנדר‪    .‬סעיף ‪ 304‬נפתח במילים‪' ,κατὰ τοῦτον δὴ τὸν καιρόν :‬באותו הזמן'‪ ,‬שהן‬

     ‫ביכלר‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ ,3‬פותח בחלוקה התמטית המייחדת מקום ואולי אף מקור נפרד למסע אלכסנדר אבל בהמשך‬                              ‫‪2	 3‬‬
     ‫הוא נסוג מאפשרות זו‪ .‬ראו במיוחד הסיכום בעמ' ‪ ,25‬ולהלן‪ ,‬הערה ‪ .25‬גוטמן‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ ,288‬סבור שבמקור זה‬
     ‫(קדמ' יא‪ )325-321 ;317-302 ,‬אכן שולבו דבריהם של היסטוריונים יוונים‪ .‬המהימנות והענייניות הניכרים בהרצאת‬                        ‫‪2	 4‬‬
     ‫מסעות אלכסנדר מאפיינים לדעת גוטמן את המקור כולו‪ ,‬ומלמדים שמחברו לא היה שומרוני‪ ,‬כפי שטען ביכלר‪ .‬ראו גם‬                        ‫‪	25‬‬
     ‫בספרוינד‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ .15‬ההכרה בקיומה של שכבה הנשענת על היסטוריונים יוונים של מסע אלכסנדר קיבלה חיזוק‬                       ‫‪	26‬‬
     ‫אצל כהן ושוורץ‪ ,‬שציינו את צירוף המילים 'באותו הזמן' כמינוח שגור להכנסת מקור אחר (כהן‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪;44–43‬‬
                                                                                                                                   ‫‪	27‬‬
                                                                                          ‫שוורץ‪ ,‬באותו הזמן‪ ,‬עמ' ‪ ,)248‬וראו להלן‪.‬‬  ‫‪2	 8‬‬
     ‫החלוקה מקבילה במידה רבה לחלוקת המקורות שהוצעה על ידי ביכלר (אלכסנדר) וכהן (אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ .)44-42‬ראו‬

                   ‫גם הסיכומים אצל גולדשטיין‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ ;80‬פומר‪ ,‬יוספוס‪ ,‬עמ' ‪ ;130‬טרופר‪ ,‬שמעון הצדיק‪ ,‬עמ' ‪.160‬‬
     ‫ביכלר‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ ,8‬סבר‪ ,‬שהואיל והחלקים ההיסטוריים חיוניים להבנת סיפור סנבלט‪ ,‬הם היו חלק ממעשה סנבלט‪,‬‬

                                                                                  ‫חוץ מהסעיפים ‪ ,305-304‬שהוכנסו בידי יוספוס‪.‬‬
     ‫לגבי סעיפים אלו יש מחלוקת אם אכן מדובר כאן במקור עצמאי אנטי־שומרוני (ביכלר‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ ;25‬צ'ריקובר‪,‬‬
     ‫היהודים והיוונים‪ ,‬עמ' ‪ ,33‬סבור שזהו חלק מהמקור על מפגש אלכסנדר והכוהן הגדול)‪ ,‬או שמא הסיום הזה הוא משל‬
     ‫יוספוס עצמו‪ ,‬שכן יש בו מודעות והיכרות עם שני חלקי הסיפור (כהן‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ ;43-42‬טרופר‪ ,‬שמעון הצדיק‪,‬‬
     ‫עמ' ‪ ,)165-164‬ואופי אנטי־שומרוני‪ .‬בספרוינד מציע חלוקה בתוך סעיפים אלו ולפיה ‪340‬ב–‪342‬א נכתבו בידי יוספוס‪,‬‬
     ‫ו־‪342‬א–‪ 344‬הם חלק מהמקור העיקרי שעסק בביקור אלכסנדר בירושלים (בספרוינד‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ .)14‬בשולי הדברים‬
     ‫נזכיר עוד שתי שיטות לחלוקת המקורות‪ ,‬הנוקטות דרכים שונות למדי מהחלוקה המקובלת‪ .‬קיפנברג‪ ,‬גריזים‪ ,‬עמ' ‪,57-50‬‬
     ‫זיהה כאן מקור שומרוני‪ ,‬המכונה ְש ֶכ ָמאי‪ ,‬שעניינו הקמת המקדש ליד שכם בידי קהילה של יהודים שגורשו מירושלים‪.‬‬
     ‫המקור כולל את הסעיפים ‪ .347-344 ,342 ,340 ,325-321 ,317-312‬לביקורת על קיפנברג ראו ויליאמסון‪ ,‬דברי הימים‪,‬‬
     ‫עמ' ‪ .138-137‬דקסינגר הבחין בחמישה מקורות‪ .‬מסורת קדומה על סנבלט‪ ;324 ,321 ,302 :‬מסורת מנשה (בעצם מסורת‬
     ‫יהודית המתנגדת למנשה)‪ ;323-322 ,316–315 ,312-306 :‬מסורת ידוע (מסורת יהודית)‪ ;339-326 ,320-317 :‬מסורת‬
     ‫אנטי־סנבלט (מסורת יהודית שנועדה להעניק לגיטימציה למקדש היהודי אל מול הטענות השומרוניות)‪.345-340 :‬‬
     ‫לאלו יש לצרף מקור חמישי המכיל התייחסויות למסע אלכסנדר הגדול המבוסס על ההיסטוריונים של מסע אלכסנדר‬

                                                              ‫(דקסינגר‪ ,‬שומרונים‪ ,‬עמ' ‪ ;140-102‬דקסינגר‪ ,‬גבולות‪ ,‬עמ' ‪.)97–95‬‬
     ‫בספרוינד‪ ,‬אלכסנדר‪ ,‬עמ' ‪ ,15-14‬מציע חלוקות משנה גם לסעיפים אלו‪ ,‬אבל נראה יותר שמדובר בסיכום של יוספוס‬

                                                                                           ‫עצמו‪ ,‬וראו פומר‪ ,‬יוספוס‪ ,‬עמ' ‪.128-126‬‬
     ‫בסעיף ‪ 302‬נאמר אמנם שסנבלט נתמנה לפחה בידי 'דריווש המלך האחרון'‪ ,‬והדבר לכאורה קושר את מעשה סנבלט‬
     ‫ומנשה לסוף ימי האימפריה הפרסית‪ .‬שוורץ‪ ,‬פפירוסים‪ ,‬עמ' ‪ ,121-120‬עמד על עניין זה וציין שהביטוי 'המלך האחרון'‬
     ‫הוא גלוסה שחסרה בכתב היד הלטיני (לעיל‪ ,‬הערה ‪ ,)2‬וייתכן שנוספה מידי אחד המעתיקים‪ .‬גם אם נניח שהדברים יצאו‬
     ‫מקולמוסו של יוספוס‪ ,‬עדיין אין הם אלא פרשנות למקור שלו‪ .‬שליט‪ ,‬שכתב לפני גילוי ממצאי ואדי דליה‪ ,‬הניח שמעשה‬

‫‪101‬‬
   107   108   109   110   111   112   113   114   115   116   117