Page 117 - josephus volume one
P. 117
רחש ןב ריאמ
לכך נוסף שיקול ספרותי .יונתן גולדשטיין הניח שכל סיפור אלכסנדר מראשיתו ועד סופו ()347-302
הוא פרי עטו של מחבר אחד .הוא הסביר את הצרימות ,החזרות ויתר הבעיות כאמצעים רטוריים ליצירת
מתח וניגוד בין יהודים לשומרונים .מסקנתו העיקרית אמנם אינה נראית לי ,אבל חלק מפרטי הניתוח
שלו סבירים בהחלט .לדבריו ,סעיפים 315-313מציגים את סנבלט כנתין נאמן לדריווש ברמזם לרווח
האישי שסנבלט מצפה להשיג .בסעיפים 320-317ידוע מוצג כנתין נאמן של דריווש שאינו מוכן לתמוך
באלכסנדר על אף ניצחונותיו של המלך המקדוני והאיום הברור שנשקף מהם .סנבלט מתגלה כדמות
אנוכית ,התומכת בדריווש אך ורק מתוך תקווה להשיג רווח אישי .קטעים אלו מכינים אותנו לחשיפת
פרצופו האמתי של סנבלט בסעיפים 325-321א .גודלשטיין מראה באופן משכנע כיצד כנגד כל פרט
חיובי בדמותו של ידוע ,מתגלה אצל סנבלט הפן השלילי .גם את ה'קפיצה אחורה' בסעיף 321מסביר
גולדשטיין כתכסיס רטורי שמחייב את הקורא להתייחס לסיפור ידוע ולסיפור סנבלט כהתרחשויות
סימולטניות .נראה אפוא שיש לייחס ליד אחת ,מן הסתם ידו של יוספוס ,את סעיפי סיפור סנבלט
ואלכסנדר (321 ,315א–.)325
לסיכום ,כאשר ניגש יוספוס לתיאור אירועי סוף התקופה הפרסית עמד לרשותו רק מקור אחד
שסיפר על נישואי בן הכוהן הגדול לבתו של סנבלט .מקור זה מבטא את שתי הבעיות העיקריות של
שבי ציון :נישואי התערובת והעימות עם השכנים .ואולם ממקור זה ,בין כנתינתו אצל יוספוס ובין
בגרסתו המקראית בספר נחמיה ,גם עולה תחושה ששאלות אלו לא הגיעו לפתרון של ממש .יוספוס
הבין שסיום מאכזב זה לתקופה הפרסית צריך להוות את חוליית החיבור לימי אלכסנדר ולתקופה
ההלניסטית .הוא הועיד למלך המקדוני ,שכבר הוכיח את יכולתו לפתור בעיות סבוכות באבחת חרב,
את התרת שתי הבעיות הללו .מתן הרישיון לבניין המקדש בהר גריזים גרם לפיצול סופי ,לדברי יוספוס,
בין יהודים לשומרונים .פיצול זה חידד את ייחודה ונבדלותה של כל אחת מהקהילות וחיסל את העניין
שגילו השומרונים במקדש בירושלים .
את סיפור סנבלט ומנשה ( .)312-306 ,303-302דקסינגר אמנם רצה לטעון לקיומה של מסורת שבמרכזה עמד מנשה, 53
אבל דבריו נדחו (לעיל ,הערה .)51אם כן נמצא שרוב מניינם ורוב בניינם של סעיפים אלו ( )325-321הוא משל יוספוס, 5 4
ועל כן אין צורך להניח היכרות שלו עם מסורת שקשרה את אלכסנדר וסנבלט זה בזה (כפי שטוען שוורץ ,פפירוסים,
55
עמ' ,)117אלא סביר יותר שיוספוס הוא שקשר את השניים. 5 6
גולדשטיין ,אלכסנדר ,עמ' .81-80ג'ונסון מאמצת את גישתו של גולדשטיין (ג'ונסון ,בדיות ,עמ' ,60-59והערה 7בסופה).
דרך דומה נוקט גם טרופר ,שמעון הצדיק ,עמ' .164-163לדבריו ביקורת המקורות של ביכלר וממשיכיו מחייבת אותנו 57
להניח שאמנם סיפורו של יוספוס הורכב ממקורות שונים .ואולם מקורות אלו עובדו ושוכתבו בידי יוספוס ,אף בניגוד
5 8
לכוונתם הראשונית ,כך שנוצר סיפור אחיד בעל מגמה אנטי־שומרונית מובהקת בכל חלקיו.
גולדשטיין ,אלכסנדר ,עמ' .85-83טיעונים דומים העלתה ג'ונסון ,בדיות ,עמ' .74-73
למעשה אין מדובר בשתי בעיות נפרדות .התפיסה שמקדמים ספרי עזרא ונחמיה היא שנישואי תערובת הם חילול הקודש
והמקדש (קלאוס ,נישואי תערובת) .גם אצל יוספוס נכרכות שתי הסוגיות באופן דומה ,ועל כן גורש מנשה מהמקדש
(קדמ' יא .)306
נחמיה אמנם טוען שהוא גירש את חתנו של סנבלט (נחמיה יג ,)28אבל הרושם הוא שמדובר בפתרון זמני ,הנשען על
כוחו של נחמיה ,ולא ביצירת מצב חדש .בלקינסופ ,עזרא־נחמיה ,עמ' ,366אפיין את הסיום של נחמיה כמאכזב .גראבי,
עזרא־נחמיה ,עמ' ,66מגדיר את הסיום 'קודר' ורואה בו 'סוף פתוח'.
פומר ,יוספוס ,עמ' ,152-150אכן קורא את המסופר אצל יוספוס כסיפור ייסוד של השומרונים והשומרונות .לכאורה
סיפור זה עומד בסתירה לטענה שמוצא השומרונים מגויים שהביאו האשורים (קדמ' ט .)291-288חוקרים שונים ניסו
ליישב סתירה זאת בדרכים שונות .כך למשל טען דקסינגר ,גבולות ,עמ' ,98–97שבקדמ' ט מציג יוספוס תאוריה על
106
